Page 126 - 28222

‫מרים איתן‬

‫בחזקת נטע זר בתוכם — מכלילים אותה בפניותיהם אל אלי‪" .‬אתם‬
‫באים‪ ,‬אלי?" "יש לכם מימייה מיותרת‪ ,‬אלי?" אבל לאלי כלליו שלו‪.‬‬
‫רק לאחר שהסתיים יום מפרך נוסף שנפתח עם שחר בטיפוס מהיר‬
‫בשביל הנחש ונמשך בהשתלשלות מסוכנת‪ ,‬תלויים מעל לתהום‪,‬‬
‫אל המדרגה השנייה ואולי אפילו השלישית של הארמון הצפוני‪ ,‬או‬
‫בפתיחת נתיב אל טור בורות המים הנחבאים־מרחפים בתוך המצוק‪,‬‬
‫ולאחר שכל חברי המשלחת כבר ירדו חזרה וארוחת הערב הדלה של‬
‫תקופת הצנע בושלה והוגשה כבר‪ ,‬רק לאחר ששמריה גוטמן כבר‬
‫סיכם את היום וכבר התווה את המשימות ליום המחרת והוא סוגר‬
‫ביראת קודש את הכרך השני של "מלחמת היהודים"‪ ,‬ומי שיש לו‬
‫מפות מקפל אותן בזהירות‪ ,‬לא דבר של מה בכך‪ ,‬מפות של עשרים‬
‫וחמישה אלף‪ ,‬ולאחר שאחרון התורנים גומר לרחוץ את צלחות הפח‬
‫והחבריה המותשת נופלת איש־איש על מיטתו‪ ,‬לאחר שהאחראי מכבה‬
‫את פנס הרוח‪ ,‬והלילה הרחב שבחוץ מחלחל גם אל תוך האוהלים‬
‫ועוטף במעטה של בדידות את הגופות הצעירים המכורבלים גוף־גוף‬
‫בתוך שמיכת השדה האפורה שלו‪ ,‬רק אז לופת אותה אליו זוג ידיים‬
‫ענקיות וקול נלחש אל תוך פניה‪" ,‬קטנה‪ ,‬קטנה‪ ,‬בואי‪ ".‬כגוף אחד הם‬
‫חומקים אז‪ ,‬נבלעים באפלה‪ ,‬ורק הכוכבים המנצנצים בכיפת השמיים‬
‫הגבוהה שם כל כך מאירים באור קלוש את המצוק המשחיר מלמעלה‪,‬‬
‫את מדרון החצץ המלוח ואת צלליתם המתלכדת עם הריסות חומת‬
‫האבן של המחנה הרומאי הסמוך‪ .‬מחובקים הם גולשים אל תוך קן‬
‫העשבים שלהם וממנו צופים הם ללא חציצה ברקיע מלא כוכבים‪ .‬עם‬

‫אור שחר ראשון הם כבר שוב במאהל עם כולם‪.‬‬
‫אבל מה זאת‪ .‬משהו זע‪ .‬רחש‪ .‬ליקוק‪ .‬פעפוע‪ .‬משהו מלטף מבחוץ‬
‫את שק השינה‪" .‬תקשיב‪ ,‬אליק‪" ".‬ששש‪ "...‬אצבעו רגע על פיה‪ ,‬גופו‬
‫האופף אותה במעטה של רוך נדרך‪ ,‬הרף עין של קשב‪ ,‬והופ‪ ,‬הוא מזנק‬
‫החוצה‪" ,‬מהר‪ ,‬קחי את הסנדלים ואת שק השינה ורוצי למעלה‪ ",‬מגיע‬
‫אליה קולו‪ ,‬הוא עצמו כבר לא כאן‪ ,‬ממהר אל החבר'ה‪" ,‬מוכרחים‬

‫להעיר את כולם‪".‬‬

‫‪126‬‬