Page 112 - 1322
P. 112
| 112דריה שועלי
הוא התבונן בה" .כן ,זאת את ",הוא אמר כאילו זו אבחנה רפואית,
"מצאו אותו?"
"אף אחד לא מחפש חוץ ממני".
"אז את צריכה להמשיך לחפש .עד שתמצאי .אבא שלך הציל את
החיים שלי במלחמה".
הדמעות פשוט נשרו למזי מהעיניים ,כאילו שזה דבר הגיוני לבכות,
לאור יום ,ועוד בפני זרים .פרופסור נריה המשיך" .הייתי מאוד צעיר.
המלחמה הראשונה שלי .שלחו אותי בתור חובש לרמת הגולן והלכתי
לאיבוד .לא הצלחתי למצוא את היחידה שלי .פחד מוות .אני מסתובב
שם ,מחפש את המוצב .הסורים יורים בלי הפסקה .בטח שמעת פעם
שאומרים שכדורים שורקים? הם לא שורקים .הם צולפים ,כמו שוט.
שמעתי אותם צולפים בדברים מטר ממני .פחד מוות .במלוא מובן
המילה .פתאום ,אבא שלך קופץ החוצה מבונקר ,תופס אותי ביד
ואומר לי ,׳אתה נשאר צמוד אליי.׳ הוא צחק .אני נשבע לך ".מזי
יכלה להאמין" .הוא לקח אותי איתו לבונקר וזהו זה .לא זזתי ממנו עד
סוף המלחמה .לאן שהוא הלך ,אני הלכתי".
מזי לקחה נשימה וניגבה את הדמעות בגב היד.
"את יודעת ,את והבת הבכורה שלי ,שחר ,הייתן משחקות יחד
כשהייתן בנות שלוש בערך .אחרי שהחלמת".
"לא ידעתי".
"כן .אפילו יש לי תמונה שלכן איפשהו .אז את מאלפת אריות?"
"מה?"
"זה מה שרצית להיות כשהיית קטנה".
"לא ,זה לא הסתדר כנראה ",היא חייכה" ,הייתי שוטרת ,ועכשיו
אני חוקרת פרטית".
הרופא הינהן ,מהורהר" .אני זוכר מה עברת .מאוד בבהירות .אז
את לא כאן כדי להיבדק"...
"לא ,אבל אני בכל זאת צריכה את העזרה שלך".
"אני אעשה הכול בשביל הבת של ג׳וש מוריס .תגידי לי מה את
צריכה".
