Page 109 - 1322
P. 109
כליא ברק | 109
"זה לא דן ליפמן ,אבא של רון?"
"מי ,זה? לא ,מה פתאום .זה מה שמו ...נו ,בוכניק ,יעקב בוכניק".
"תגידי ,למה זה לא הסתדר בין יסמין לרון ליפמן?"
"אויש ,זה היה רעיון טיפשי מלכתחילה .הוא ילד .זה לא בשביל
יסמין .הנה ",אסתר שלפה מסגרת גדולה שהכילה כמה תמונות יחד,
"הנה תמונות נחמדות של ארי .תראי ,פה זה הוא ויסמין מיד אחרי
שגברת שכטר מתה".
ילד יפהפה עם עיניים רציניות החזיק את ידה של ילדה גדולה
יותר ,דומה לו להפליא ,שבעיניה הגדולות היה עצב שמזי הכירה ,של
ילדה בלי אמא.
"והנה כל המשפחה ",אמרה אסתר.
ושם הם היו; מר וגברת שכטר ,יושבים זה לצד זו .מאחורי מר
שכטר עמד שאול בן השבע־עשרה בהבעה מתנשאת .לצדו של מר
שכטר עמדה יסמין בת התשע ,מסתכלת ישר למצלמה .על ברכיו של
מר שכטר ישב ארי בן השבע ,יפה כמו ילדה ,מביט הצידה אל אחותו.
ידיו של אביו היו מונחות על כתפיו בכבדות .ידו השמאלית של הילד־
ארי היתה בכף ידה של אמו .ידה השנייה של האם היתה מונחת על
חזה ,שם נח תליון לב מוזהב שבמרכזו יהלום קטן .ידו הימנית של ארי
החזיקה בידה של אחותו העומדת לצדו .מר שכטר היה היחיד שחייך.
חיוך שבע רצון של איש שיש לו הכול.
"זה כל הזמן שיש לי ",אמרה אסתר והחלה ללכת לכיוון הדלת
כדי ללוות את מזי החוצה ,למרות שהקפה והסודה מעולם לא הגיעו.
מזי הינהנה והחלה לצאת ,כשעיניה נפלו על תמונה שבה נראתה
אסתר לצד הגבר שהיה אמור להיות "הגבר שלה" בלילה ההוא
בירושלים.
"מי זה?" שאלה מזי.
"לא זוכרת כבר ",ענתה אסתר" ,אל תשכחי לקבוע תור עם הרופא.
זה חשוב מאוד".
"כן ,תודה".
אסתר פתחה את הדלת .מעברה השני כבר חיכתה דורית כדי
