Page 121 - 1322
P. 121
כליא ברק | 121
"זה קל ,אנחנו אופן־סורס דיסטריביוטד לדג׳ר".
"מושלם .או־קיי .אני אהיה ...ואלרי .ואל .ארוסתך הבריטית.
אנחנו שני נובורישים טמבלים ,שאוהבים את הרעיון של לגור בשדרות
ח"ן ,כי נדמה לנו שזה איפה שהבוהמה גרה ,ואנחנו מחפשים לקנות
בשכונה .אנחנו מאוד חברותיים .טוב ,אני מאוד חברותית ואתה כל
הזמן בטלפון .אה ,וברור שמה שאנחנו באמת רוצים לדעת זה אם
מישהו ׳מעניין׳ גר בשכונה ,ברור?"
"כן .אני משער שאני לא לבוש לתפקיד".
"לא .תיכנס למקלחת .ובנג׳ ,אתה מוכן אולי להתגלח?״
״כן,״ אמר בנג׳י לתדהמתה של תילי ,שלא ידעה שהוא בין כה
וכה תיכנן להתגלח לטובת העניין ההוא שהיה לו בערב .״אה ,יופי.
ואפטרשייב .ודיאודורנט .אני ארד לחנות ספורט המשונה הזאתי
ואביא לנו משהו ללבוש".
כעבור ארבעים וחמש דקות ,וכשהם נראים כמו טיפוסים מליגת
הקיסוס בדרכם למשחק טניס זוגות ,הם נכנסו למונית ,תילי עם סל
פיקניק שבתוכו מיקם בנג׳י מכשיר הקלטה חזק .המונית הורידה
אותם באבן גבירול פינת נצח ישראל ,שם ניצבו בשורה "פרומז׳רי",
"שרקוטרי" ,חנות פרחים וירקן מפונפן.
"אוו ,אפשר לטעום את הסנט־מור ",אמרה תילי בהגזמה של
המבטא האנגלי שלה ,מבטאת את ה"ט" בסנט־מור כדי להישמע
פחות כמו עצמה ויותר כמו ואל .אבל כעבור כמה טעימות ורכישה
של שלוש גבינות נהדרות ויקרות להדהים ,היא עדיין לא הצליחה
להוציא שום דבר מהמוכר האדמוני.
גם הביקור בחנות הפרחים לא היה מועיל ,מה שלא הפתיע אותם;
שניהם התקשו לדמיין את ארי שכטר מטפח שרכים בחדר האמבטיה
וסוקולנטים במרפסת .אבל אצל הירקן הצרפתי העניינים התחילו
להתחמם.
"אתם יודעים?" הוא שאל ,בעודו קוטם את ראשו של תות שמנמן
ומגיש אותו לוואל הענוגה" ,ארי שכטר היה לקוח קבוע שלי .איזו
טרגדיה .הכרתם אותו? הוא היה הגבר הישראלי הכי ,איך אומרים...
