Page 124 - 1322
P. 124

‫‪ | 124‬דריה שועלי‬

‫"זה נורא ואיום‪ ",‬אמרה ואל־תילי‪" .‬זאת תמונה יפהפייה‪ ,‬אבל‪.‬‬
                                                          ‫איפה זה?"‬

‫"זה מלפני כמה חודשים‪ .‬סיפרתי לו שבניתי בקתה בשטח שקניתי‪,‬‬
‫מקום יפהפה‪ ,‬מבודד‪ .‬הוא שאל אם הוא יכול לבוא לראות‪ ,‬אמרתי לו‬

      ‫בטח‪ .‬נסענו ביום ראשון‪ ,‬כי אני סגור בגלל השחיטה‪ ,‬יו נואו‪".‬‬
‫"אין שחיטה בשבת‪ ,‬אז אין בשר טרי ביום ראשון‪ ",‬ביאר יוני־‬

                                                   ‫בנג׳י לוואל־תילי‪.‬‬
‫"אה‪ .‬אז יצאתם לטיול יחד‪ ,‬מקסים‪ .‬איפה הבקתה הזאת? אולי‬

    ‫אתה משכיר אותה? יוני ואני עוד לא יצאנו לחופשה בארץ יחד‪".‬‬
‫"ככה‪ ,‬יוני? למה אתה לא לוקח את ה ִפי ֹו ְנ ֶסה שלך לטיול?" הוא‬
‫פרס בינתיים שלושה נתחים שמנים ויפים של אנטריקוט‪" ,‬אבל לא‪,‬‬
‫אני לא משכיר‪ .‬זה לא ביזנס‪ .‬זה רק פלז׳ר‪ ,‬בשביל אשתי והילדים‪.‬‬

                           ‫אזור כרם מהר"ל‪ ,‬יו נואו? ורי ביוטיפול‪".‬‬
‫"אני ממש מצטערת על ארי‪ .‬זה בטח נורא ואיום לאבד ככה חבר‪",‬‬

       ‫היא אמרה‪ ,‬מגישה לו שטר של מאתיים‪" .‬היתה לו משפחה?"‬
‫"לא‪ ,‬הוא היה מה שנקרא זאב בודד‪ .‬כל הנשים אהבו אותו‪ .‬אבל‬
‫הוא אהב רק‪ ...‬את האחיינית שלו‪ ",‬הוא צחק‪" ,‬איזה בובה‪ .‬הנה‬
‫הסטייקים‪ .‬הי‪ ,‬אתה‪ ,‬שף‪ ,‬מחבת לוהטת‪ ,‬כן? אל תהרוג אותם‪ ",‬הוא‬

                                                     ‫החזיר לה עודף‪.‬‬
                      ‫"תודה אלי‪ ,‬היה מאוד נעים להכיר אותך‪".‬‬
‫הם הלכו‪ ,‬ותילי הרגישה סחוטה לחלוטין ותהתה אם משחק הוא‬
‫המקצוע הנכון בשבילה‪ .‬זה לא שהיא לא נהנתה‪ ,‬היא נהנתה מאוד‪.‬‬
‫אבל היא גם התעייפה בכל הגוף‪ .‬ואולי הפחד להיתפס בשקר הוא‬
‫שהיה מעייף‪" .‬תתקשר למזי‪ ",‬היא אמרה לבנג׳י‪" ,‬תגיד לה שניפגש‬
‫אצלה‪ ,‬חייבים לאכול את הסטייקים והגבינות לפני שהם ייהרסו‬

                                                            ‫מהחום‪".‬‬
                                    ‫"אחותי‪ ",‬אמר בנג׳י לטלפון‪.‬‬
     ‫"בואו אליי‪ ",‬ענתה מזי‪" ,‬ותביאו משהו לאכול‪ ,‬אני גוועת‪".‬‬

                               ‫***‬
   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128   129