Page 199 - 1322

‫כליא ברק | ‪199‬‬

‫מתלה העניבות‪ ,‬היתה הכספת‪ .‬לא נעולה‪ ,‬מרוקנת מחפצי ערך‪ .‬היא‬
‫יצאה‪.‬‬

‫״יאללה‪ ,‬עוד חדר אחד וגמרנו‪.‬״‬
‫שאשו העיף את הסיגריה מהחלון ובא בעקבותיה לחדר האחרון‪.‬‬

‫הדלת היתה נעולה‪.‬‬
‫״יש לך מפתח?״‬

‫״לא‪.‬״‬
‫"אכפת לך?" היא הוציאה מהכיס סט עשרה מדגדגים‪.‬‬

‫שאשו נראה מהסס‪.‬‬
‫"רוצה להתקשר לדודי? לבקש רשות?"‬

‫"לכי על זה‪ ",‬הוא סינן‪.‬‬
‫מזי שיחקה עם המנעול יותר זמן מכפי שהיא ציפתה‪ .‬הדלת‬
‫השמיעה קליק שמן ונפתחה‪ .‬זה היה משרד ביתי‪ ,‬שונה מאוד‬
‫מהפריקסט במטווח‪ .‬הוא נראה כמו שמזי היתה מצפה שייראה חדר‬
‫עבודה של גבר למשפחת שכטר‪ ,‬כבד בעץ‪ ,‬בשטיחים ובעור‪ .‬אבל‬
‫הוא לא נראה כאילו מישהו השתמש בו‪ .‬יותר כמו חדר תצוגה בחנות‬
‫רהיטים מהודרת‪ .‬לא היו בו אבק ולא שמנוניות של מגע‪ .‬שום דבר לא‬
‫כהה משימוש‪ .‬במגירת השולחן היו שלוש מחברות ריקות בכריכות‬
‫שחורות‪ ,‬שני עפרונות מחודדים‪ ,‬עט נובע כחול ותחתיות לכוסות‪.‬‬
‫איזו מין עבודה היה ארי עושה בחדר העבודה? אפילו מחשב לא היה‬
‫בו‪ .‬שאשו נשען על משקוף הכניסה‪ ,‬ולא הוריד את העיניים ממזי‪.‬‬
‫היא עברה להסתכל על הספרים‪ .‬כרכים על כרכים‪ ,‬בסדרות‪ ,‬עשר‬
‫כחולות‪ ,‬עשר חומות‪ ,‬עשר שחורות‪ ,‬ואז‪ ,‬בקצה המדף‪ ,‬בין כמה ספרים‬
‫בכריכות לא זהות‪ ,‬משומשות‪ ,‬ספר צהוב דהוי תפס למזי את העין‪.‬‬
‫היא שלפה אותו‪ .‬זה היה ספר ילדים‪ .‬בציור העטיפה‪ ,‬שתי ילדות‬
‫בלונדיניות בחצאיות אדומות נתנו ידיים‪ ,‬על כר דשא בין פרחים‪ .‬מזי‬
‫דיפדפה בספר‪ .‬הוא היה בספרדית‪ .‬מעטפה חומה נשרה ממנו‪ .‬שאשו‬

‫עשה צעד לכיוונה‪.‬‬
‫״נראה לי שמצאתי את זה‪,‬״ היא מיהרה לומר והרימה את‬
‫המעטפה‪ .‬שאשו נעצר‪ .‬מזי רוקנה את תכולת המעטפה על שולחן‬