Page 219 - 1322
P. 219
כליא ברק | 219
"הוא רוצה לזיין אותי".
"אה ,ואת לא עושה את זה יותר?"
"תזדיין".
"איתך?"
"אולי בהזדמנות".
לבוקר הזה היתה אנרגיה של מלחמה .הם עברו לסלון.
"מה מצאת אצל ארי?"
"ראית ת׳תמונות?"
"כן .זאת אותה בחורה שאת הראית לי ,נכון?"
"כן".
"לא ראיתי אותה בחיים .מי זאת השנייה?"
"זאת עלמה ,ההיפית שסיפרתי לך עליה".
"היא תדע מי זאת האישה הזאת?"
"אני מתכוונת לברר את זה היום".
"יופי .מה עוד?"
בני היה עושה למזי תרגילים באיך לקלוט מידע בלי לתת
למחשבות להפריע לו להיקלט .ועוד הוא לימד אותה לחקור בשיטה
שהוא קרא לה "ספונטניות בשליטה" .היא חשבה עכשיו על אחר
צהריים אחד ,כשהם שכבו עירומים במיטה ,בדירת חדר ריקה
במצפה .היא היתה בת ארבע־עשרה ,הוא היה בן ארבעים ושתיים.
בחדר שררו חום יבש ואפלולית .היא שכבה על הבטן ,עם הפנים
מופנות אליו .הוא שכב על הצד ,משעין את הראש על היד ,וביד
השנייה ליטף את שפעת השיער המתולתל והרך שהקיף את פניה.
"יש רגע בחקירה ",הוא אמר לה" ,יש רגע כזה שאת חושבת שאת
במבוי סתום .אבל זה לא באמת מבוי סתום .יש שאלות שבוערות לך.
אבל אין להן הצדקה ראייתית או אפילו נסיבתית .כשהרגע הזה מגיע,
תקשיבי לו .תתמסרי .זה רגע שיכולים לקרות בו נסים".
"תמיד?" היא שאלה אותו ,רוצה שברגע הזה עצמו ,ליד הגוף
הגבוה והחזק ,בכפות ידיו החמות והמנחמות ,בחיוכו החופשי,
בשערות החזה שלו ,בריח המשותף שלהם ,שברגע הזה יקרה נס
