Page 218 - 1322
P. 218
| 218דריה שועלי
לאבא שלה ,לאקדחים ,לרובים ,לדיבור על קליברים ,על זמן תגובה,
על רתע ,לאימוני ירי בשטח בנוי .היא תמיד נמשכה לבני ,למה שהוא
לימד אותה על שפת הגוף של אנשים ,ההבעות שלהם ,ההרגלים
שניכרו בהם והסטיות מההרגלים ,הטיקים העצבניים ,זירת הפשע,
ומעל הכול — איך לא לתת למחשבות לתווך את הידע שנקלט
בחושים .היא נמשכה אליו ,וכפי שהתברר אחרי שאבא שלה נעלם ,גם
הוא נמשך אליה ,למרות שהיא היתה בת ארבע־עשרה .דודי התממש
בסלון במגבת.
"מה?" הוא שאל.
"מה־מה?"
"למה את מסתכלת עליי ככה?"
"למה אתה במגבת?"
"כי התקלחתי .אני עולה להתלבש".
"איפה לילי?"
"ישנה .יש לנו שעה .כבר יורד".
בניגוד לרצונה ,היא דמיינה את עצמה עולה אחריו .מזל שלילי
היתה בבית .הוא עלה ,ומזי מצאה את שירותי האורחים ,ולמרות שזה
היה הפתרון השנוא עליה ,עשתה ביד בעמידה ,נרגעה קצת ויצאה.
דודי כבר היה לבוש במטבח ,מכניס תפוחים למסחטת הסופר אנג'ל,
שהפכה אותם למיץ בשקט וביעילות.
"שמת לי האזנה במשרד?"
"מה מצאת אצל ארי?"
"לא הרבה .את התמונות ההן .שמת לי האזנה?"
"אז למה לא חזרת לפה כמו שסיכמנו?"
"כי איש עם אקדח ניסה לפרוץ ללופט והבהיל את העובדים שלי
למוות".
דודי הסתובב אליה בהפתעה" .רציני?"
"הוא לא ממך?"
"ממני בטוח לא .אבל אני אבדוק עם שאשו ,שלא באו לו רעיונות
עצמאיים לראש".
