Page 289 - 1322
P. 289
כליא ברק | 289
מבחינה משפטית ,היו החוזים חסרי ערך .משפחת שכטר תמיד
יכלה לטעון שהיא התנהלה מול השוכר בלבד ,שסיפק תעודת יושר,
ושלא היה להם מושג מה קורה בבניין .הם לעולם לא היו שוקלים
למכור את הנכס רק בגלל הפעילות שהתנהלה בו .חברות־משפחה
כמו שכטר אחזקות פעלו עם שוליים רחבים ומרופדים ,ותיכננו
בסבלנות עשורים קדימה .יום אחד יעבור האזור שיקום ,ואת היום
הזה אפשר היה לקרב בכל מיני אמצעים שהשכטרים התמחו בהם .ואז
ימכרו השכטרים את הקרקע של הבניין ברווח עצום ,או יבנו במקומו
מגדל יוקרתי לאנשים שלא היו מזהים יוקרה גם אם היא היתה חובטת
בהם בראש עם בקבוק דום פריניון .אבל ההיבט המשפטי לא היה
חשוב .הידיעה שמשפחת שכטר מחזיקה בניין שהוא בית בושת מוכר
למשטרה ,מבחינת עניין לציבור ,היתה זהב.
דודי הניח על השולחן שתי צלחות עם ירקות רטובים משמן זית,
חביתה עם חזה אווז ,עלי גפן ממולאים ופרוסת לחם שמנה וטרייה.
הוא התיישב מהצד השני והתחיל לאכול .יד אחת מזלג ,יד שנייה
פרוסה .היה לו תיאבון.
מזי התחילה לאכול גם .היא היתה רעבה ,אבל התיקיות שרפו
לה את קצות האצבעות .היא פתחה את התיקייה השנייה במרחק־
מה ,לא לטפטף עליה שמן זית מעורבב בדנ"א .היא ראתה מיד שעל
התיקייה הזאת היא תצטרך לתת לאמיר לעבור .קבלות עבור תרומות.
אוניברסיטת תל אביב ,אוניברסיטת ירושלים ,הטכניון ,מוזיאון
ישראל ,מוזיאון המקרא ,רשות העתיקות ,יד ושם ,איכילוב .הכול
בפרופיל גבוה .מקומות שאפשר לקבל בהם לוח בקיר ,קיר שלם או
מבנה על שמך .לא היו בתיקייה תרומות לעמותות למסכנים משום
סוג שהוא; לא יתומים ,לא מחוסרי בית ,לא נשים מוכות ולא צרכים
מיוחדים .מזי גמרה את החביתה ,סגרה את התיקייה השנייה ופתחה
את השלישית .דודי הפסיק לאכול .הוא ישב זקוף והסתכל עליה .מזי
ניסתה להבין מה היא רואה.
מזי שנאה לקרוא אפילו בעברית .באנגלית זה כבר ממש היה עינוי.
האותיות הצטרפו למילים רק בקושי ,והמילים למשפטים במאמץ.
