Page 290 - 1322
P. 290
| 290דריה שועלי
וכשאלה ישבו ממוסגרים בתוך רובריקות קטנות במסמכים רשמיים,
ישנים ודהויים ,מזי הרגישה את ההכרה שלה נחבטת בגבולותיה
בצורה מכאיבה .היא דחפה את האוכל הצידה בלי לשים לב.
"יכול למזוג לי משהו?"
"סודה או ויסקי?"
"השני ",היא אמרה בלי להוריד את העיניים מהמסמכים .היא
קירבה אותם אליה ,עברה ממסמך למסמך ,מנסה להכניס היגיון במה
שהיא רואה .זאת לא היתה אנגלית .זאת היתה ספרדית .מזי לא ידעה
ספרדית .אבל המילה ל״הסגרה״ היתה כמעט זהה למילה באנגלית.
והתאריך על המסמך המצהיב לא השאיר הרבה מקום לאי־הבנות,
בעיקר למי שידע היסטוריה כמו מזי .דודי הניח מולה כוס ויסקי עם
קרח .הריח היה כל כך חזק ,שכמעט לא היה צריך לשתות.
"אתה ראית את זה?" היא הרימה אליו מבט .הוא נשאר לעמוד עם
הוויסקי שלו ביד .היתה לו הבעה שהיא לא ראתה אף פעם .הבעה של
סוף העולם.
"ראיתי ",הוא אמר.
"אני מבינה את זה נכון?"
"את מבינה את זה נכון".
"זה הסוד של מר שכטר?"
דודי הינהן .הלב של מזי דפק.
"ואתה מסכים שאני אוציא את זה?" מזי שאלה.
"אני רוצה שתוציאי את זה ",הוא ענה בשקט" ,אני רוצה שתוציאי
כל מה שאפשר ,אם זה יגרום לו להישרף בגיהינום".
"אתה מבין שגם אם יסמין ...אתה מבין שהיא בחיים לא תסלח
לך".
דודי הינהן" .היא לא תסלח לי ,אבל אני עושה את זה בשבילה".
מזי הינהנה .לא היה מה להגיד עוד.
