Page 103 - zman
P. 103
הזמן שחלף בינתיים | 103
חרא ,כדי שלא אצטרך להתחיל להסתובב עם ממחטה ,בשם אלוהים,
תני לי".
רציתי לנשק אותו.
הוא ניסה להצחיק אותי כדי להסתיר את העובדה שהוא כל כך
נחמד ,ואהבתי את שני הדברים מספיק כדי להנחית עליו נשיקה גדולה
ולוהטת.
אבל לא יכולתי לנשק אותו.
אז נעצתי בו שוב מבט זועם" .אני לא בכיינית".
הגבות שלו התרוממו מעל עיניים משועשעות" .את באמת מוכרת
לי את השטות הזאת?"
"זה היה מצב קיצוני ",הסברתי.
"כן ,אני יודע ,פצעתי אחד ממפרקי האצבעות שלי כשהכנסתי את
האגרוף שלי בפנים של הבחור ההוא .ככה שהיה קשה לפספס את זה",
השיב.
הוא שוב הצחיק אותי אבל הרגשתי גם אשמה על זה שפצע את אחד
ממפרקי האצבעות בשבילי.
לא הגבתי על זה.
הכרזתי "ולא בכיתי את עצמי לדעת".
"היית קרובה לזה".
הרמתי גבה והנחתי יד על המותן" .אנחנו קונים בירה או מה?"
בתשובה קיבלתי את החיוך העקום (כן ,החיוך הזה גרם לעולם
להסתובב) ,משיכה בידי ובזמן שגרר אותי אל דלת הכניסה ענה" ,אנחנו
לגמרי קונים בירה".
לא כדאי שאלך לקנות בירה עם טוני וילסון.
עדיף שאגיש לו מי ברז עם הפיצה שקנה וברגע שיסיים לאכול,
אשלח אותו מכאן ואשתדל לא לראות אותו שוב לעולם.
אבל הלכתי לקנות בירה עם טוני וילסון.
עשיתי את זה מכיוון שעם כל רגע שביליתי איתו ,התברר לי ,שהחיים
שלי לעולם לא יהיו אותו דבר אם לעולם לא אראה את טוני שוב.
לא הייתי מוכנה שזה יקרה.
ומשהו אחר הרבה יותר מבהיל הלך והתברר לי גם כן.
שגם אני כנראה לעולם לא אהיה אותו דבר.
