Page 119 - zman
P. 119
הזמן שחלף בינתיים | 119
הוא מילא אותי בנשיקה שלו .הוא חימם אותי .השדיים שלי
התנפחו ,הפטמות התקשו ,בהונות רגליי התכווצו ,עורי עקצץ ,האזור
שבין רגליי פעם ,הלב שלי הלם בפראות בחזה וזה היה מעבר לסקס.
זה היה הרגע ההוא .זה שהייתי כל כולי נוכחת ברגע ההוא .היחיד
מסוגו שאי פעם יהיה לנו.
הנשיקה הראשונה שלנו .ההתחלה שלנו .ההתחלה של הביחד שלנו
שהייתה ההתחלה של הכול.
הוא הפסיק לנשק אותי ואני פלטתי יללה לא רצונית ברגע שהפסקתי
להרגיש את לשונו ,את טעמו ,את הרגע ההוא ,אבל הוא השאיר את
שפתיו באותו מקום ,קלות ויפות.
עיניי נפקחו ושלו היו כל כך קרובות ,האפים שלנו נחו זה לצד זה,
והריסים שלנו רפרפו זה על זה.
והבטתי לתוך עיניו וידעתי את מה שהוא ידע שאני יודעת .ידעתי
מה קלטתי אבל עדיין לא הבנתי ,אפילו אחרי הנשיקה ההיא.
ידעתי שאלך עד קצה העולם עם טוני וילסון .אקפוץ מצוק אם יאחז
בידי .אהרוג בשבילו .אדמם בשבילו.
וחשדתי שכנראה יום אחד אהיה מוכנה למות בשבילו .אבל אחרי
הנשיקה הזאת ,זה לא הפחיד אותי.
כשהוא היה לידי ,שום דבר אחר לא היה חשוב ,שום דבר אחר לא
היה קיים אפילו .זה היה פשוט המקום שבו הייתי צריכה להיות.
לא משנה מה.
הוא מצמץ והריסים שלנו שוב רפרפו זה על זה ואני התמקדתי
במבטו שלא קדח אל תוך עיניי ולא בער ,אלא נח שם ,אחוז בשלי כי
לא היה דבר בעולם שרציתי יותר מאשר להביט אל תוך העיניים האלה
וראיתי באותו רגע שגם הוא מרגיש ככה.
"יש משהו ",לחש.
כן.
היה בינינו משהו.
משהו שהרגיש כמו הכול.
"תבטיחי לי ,קאדי ",המשיך בלחש" .תישארי איתי ,לא משנה מה".
לא הייתה שום תשובה אחרת שיכולתי לתת לו מלבד זאת שנתתי.
"אני מבטיחה ,טוני".
