Page 115 - zman
P. 115
הזמן שחלף בינתיים | 115
הוא נענע בראשו פעם אחת" .זה כבר קרה ,קאדי".
נענעתי בראשי גם ,יותר מפעם אחת" .אני ...אני אומרת שעכשיו,
אחרי מה שקרה הערב ,שאני רואה את הדברים כמו שהם וזה לא יכול
לקרות".
"כשמשהו כזה קורה ,את לא יכולה לעצור אותו ",אמר לי.
זה היה בדיוק מה שהרגשתי.
הוא היה כמו ...כמו מגנט ,ואני הייתי מתכת וכל חוקי הטבע אמרו
שאין ברירה אחרת .אבל זה לא שנמשכתי אליו .הרגשתי כאילו הייתי
מחוברת אליו ודבר לא יוכל לשחרר אותי אלא אם כל המולקולות שלי
היו נפרדות ומתחברות מחדש והייתי הופכת למישהי אחרת.
אבל זה היה המקום שבו הייתי צריכה להתאפס על עצמי.
זה היה המקום שבו הייתי צריכה להחליט שאני אהיה מנהלת בסיפ־
אנד־סייב ולא משנה מה ההורים שלי ,או כל אחד אחר חושב על זה,
זאת הייתה עבודה טובה ,הגונה ויכולתי לעשות אותה ,ולעשות אותה
טוב ולהניח את ראשי בלילה על כל כר שהוא בידיעה הזאת.
ועמדתי למצוא דירה בחלק נחמד של העיר ,זאת תוכל להיות עדיין
דירת סטודיו אבל לא אצטרך להתכלב יותר ואפילו אם אצטרך לקחת
עבודות שמרטפות או מה שלא יהיה כדי להשלים הכנסה ,עמדתי
לעשות את זה.
וכשאהיה מנהלת ואעשה כסף טוב ,אתחיל לקחת שיעורים בקולג'
הקהילתי בניהול ושיווק ודברים כאלה.
לא היה לי מושג לאן זה ייקח אותי .ידעתי רק שזה המקום שאליו
אני צריכה ללכת.
ועמדתי לעשות את כל זה כי רציתי להיות מישהי שאוכל לחבב,
מישהי ראויה .עמדתי ללכת בדרך שלי בנתיב הנכון ולא משנה כמה
קשה זה יהיה.
לא הייתי בנתיב הנכון .לא הייתי בחברה טובה .זה היה מבאס
להודות ,אבל אימא שלי תמיד צדקה .זה לא היה כל כך פשוט לומר
שלוני ומריה לא אנשים טובים ,אבל הם לא עשו בחירות טובות והייתי
צריכה להתרחק מזה.
ומכל מה שבא עם זה.
כלומר להתרחק מגבר שהציל אותי מאונס ,הקשיב בשקט בשעה
