Page 189 - zman
P. 189
הזמן שחלף בינתיים | 189
וקאדי מורלנד חיה בעיירה שלו ,במגדלור ,והוא לא היה מסוגל
להתעלם מזה כיוון שראה את המבנה הארור חמישים פעם ביום ,מה
שאומר שלמאה הפעמים ביום שבהן המחשבות שלו נדדו אליה נוספו
עוד חמישים.
אתה עומד על סף הדלת שלי ,קורט ,היא אמרה .והוא אכן עמד על
סף דלתה.
למעשה ,חוץ מהפעם שבה תפס אותה יושבת במכונית השכורה
שלה מחוץ לתחנת המשטרה ,קאדי לא הייתה זאת שהתקרבה אליו.
אף לא פעם אחת .היא לא עשתה את זה אפילו כשישבה מחוץ לתחנה.
הוא הלך אליה.
בכל פעם ,הוא הלך אליה.
הדמעות האלה ,ההתמוטטות על המדרכה ,זה לא היה מתוכנן.
היא הגיבה בהפתעה כשנתקלה בג'ייני ובקורט.
הפתעה וטלטלה כל כך חזקה ,שהוא אפילו לא היה יכול לחשוב על
זה ,כי הוא הרגיש את הכאב שלה עד לשורש נשמתו.
אבל העובדה שלא התקרבה אליו אפילו פעם אחת ,הפכה את
העובדה שהיא שם לתעלומה גדולה עוד יותר ממה שהייתה ממילא.
ולעזאזל ,לפתור תעלומות הייתה העבודה של קורט במשך שנים.
זה גרם לו סיפוק ,אבל הוא לא רצה שזה יהפוך לחלק מהחיים שלו.
בכל אופן ,היה ברור שהיא לא הייתה עוברת לכאן ,קונה נכס —
בייחוד לא נכס כזה שעיגן אותה לשם — אלמלא חשבה על פיוס.
אבל קורט היה זה שמצא כל תירוץ שהיה יכול רק כדי להגיע אליה,
לא להפך.
קאדי שהכיר הייתה מבולבלת ,נאבקה ללמוד איך להיות מבוגרת
כי לא היה לה בסיס איתן שישמור עליה יציבה ,או יעזור לה לראות
את הכיוון ,וניסתה ללמד את עצמה לא להגיב במעשים מטופשים
כשהרגישה מתוסכלת ,או קורבן של נסיבות חייה.
קאדי שהכיר לא הייתה אישה שמשחקת משחקים.
והוא יכול היה להישבע ,שבכל הפעמים שחשב על זה — והוא חשב
על זה הרבה יותר מדי לעזאזל — הוא לא הצליח להבין איזה משחק
היא משחקת עכשיו.
אז השאלה שהעסיקה אותו — כשלא היה צריך לחשוב על העבודה
