Page 303 - zman
P. 303
הזמן שחלף בינתיים | 303
"איכס ,חבר ",הכריז ריילי.
"לא איכס ,הוא מבוגר אבל עדיין נראה שקאדי מצאה לעצמה
חתיך ",הכריזה ביאה ,האחיינית בת הארבע־עשרה (פיזית) ובת
העשרים וחמש (מנטלית).
"חולני ".ריילי.
"עסיסי ".וריטי.
"הוא היה ממש גבוה! אפילו גבוה יותר מאבא!" מלאני.
"אם הוא ישחק בך ,אני אשבור לו את העצמות ".דקסטר (או האחיין
בן השמונה־עשרה שגר עם אחות שהחליפה חברים בקצב ובחרה
בחירות לא מוצלחות (עד שנדלקה על אלייז'ה) ,כך שגם הוא חי את
הדרמות והתקפי הזעם של פרידות רבות).
"הוא השריף ,ריילי ",הכריזה וריטי בהתנשאות מסוימת ,ונראה
שהיא קצת נהנית להראות לצעירים שהיא עכשיו נחשבת "מבוגרת"
כך שהיא בסוד הדברים.
"השריף! שיניתי את דעתי! זה מגניב!" צעק ריילי.
"בואו נפסיק לדבר על השריף ונתחיל לדבר על בייקון ",התערב
דאלי כדי לסיים שיחה שלא מצאה חן בעיניו (הוא תמיד העדיף לדבר
על בייקון)" .מי רוצה וכמה חתיכות?"
זה גרם לפרץ צעקות רועשות במיוחד ותחושת הקלה על כך
שכשהלכנו לסופר ,קנינו שמונה חבילות בייקון.
ואני השתרעתי על הספה בסטודיו ,לגמתי קפה והתבוננתי בדאלי
ובפרצוף החמוץ של מייק ,בזמן ששאנון הכינה פנקייקים קטנים
לכולם ,דאלי טיגן בייקון בכמות שהספיקה להאכיל צבא ואני החלטתי
לתת לקורט להיות קורט ,והאמנתי שזה יגרום למייק ודאלי לשנות את
דעתם.
ובמקרה הבלתי סביר שהוא לא יצליח ,לא יכולתי לתת לזה להשפיע
עליי.
תהיי חזקה ,מתוקה שלי .אנחנו יכולים לעשות את זה.
אנחנו יכולים.
אנחנו נעשה את זה.
היינו חייבים.
ואני הייתי חייבת להפסיק לחשוב על מה שכולם חושבים עליי.
