Page 307 - zman
P. 307
הזמן שחלף בינתיים | 307
בהיתי בה.
חייתי בדנוור כל חיי .התחושה שלי הייתה שהיא עיירה קטנה — אף
כי הייתה עיר גדולה.
לא גרתי במגדלנה זמן רב ורצף האירועים היה כזה שלא הייתי
חברותית מדי ולכן לא פגשתי הרבה אנשים.
במילים אחרות ,זה היה הסימן הראשון שהראה לי עד כמה קטנה
הייתה העיירה מגדלנה באמת.
"אליסה ",מלמלה הבלונדינית השנייה .היא הייתה יפה באותה
מידה ,אבל בצורה מעודנת יותר (למעשה ,התלבושת שלה לא נראתה
כלל ממיין ,אלא אופנת חורף מפריז) ,עיניה הכחולות הביטו בעיניים
החומות של הבלונדינית השנייה.
"נכון?" לחצה השנייה ,אליסה.
"אני ...אמ "...מלמלתי.
"סוף־סוף!" צעקה" .הגיע הזמן שהחתיך הלוהט והעסיסי הזה ישים
יד על מישהי שווה .אני חייבת לשמוע את הסיפור הזה ,מהממת אחת.
אני הבעלים של מכון הקוסמטיקה של מוד .בואי למניקור פדיקור
בחצי מחיר ותשפכי הכול .כדאי לך ,אני מדברת על לק ג'ל .לא משהו
שיתקלף לך תוך יומיים .בואי באיזה אחר צוהריים מאוחרים ,אחר כך
נצא כולנו לשתות משהו".
"אה ,כולנו?" שאלתי.
היא הצביעה לעבר הבלונדינית שאיתה" .אני ,ג'וזי שנמצאת כאן
איתי והבחורה הנוספת ,אמיליה .גם לה יש כמה בעיות עם גברים
עכשיו .אני וג'וזי חיות את החלום עם הבחורים שלנו ,אבל נרגיש סבבה
עם זה שנעזור לכן לפתור את הבעיות שלכן.״
מצאתי את עצמי משתפת" ,אני חושבת שהמצב שלי הסתדר מעצמו".
פניה נפלו.
אלו של ג'וזי חברתה התבהרו.
"אז את לא נותנת לקורט להתאמץ ",מלמלה אליסה.
ומסיבה כלשהי ,המשכתי לשתף" .לקח לנו כמעט שני עשורים
לפתור את העניינים בינינו".
זה היה הרגע שבו פניה של אליסה הוארו ואילו של ג'וזי נראו
מוטרדות.
