Page 309 - zman
P. 309
הזמן שחלף בינתיים | 309
וריטי ניגשה לאימא שלה ,לקחה ממנה את המצקת ,ניגשה לקופה
ואמרה" ,חג מולד שמח ,אימא'לה".
קאת' זרחה.
עד כמה שמשפחתי הייתה מתוקה ומצחיקה ,בקושי התאפקתי לא
לצרוח עליהם שיזדרזו.
בסוף כולנו יצאנו החוצה ,לקנות אוכל ,הביתה ואני הכנתי שלוש
תבניות פאי ,שתיים השארתי למשפחה שלי .אחת לקורט וג'ייני (ואולי
קים).
אז עכשיו הייתי בדרכי אל קורט וכל מיני מחשבות התרוצצו
בראשי.
אחת ,הייתי בדרך אל קורט והייתי סקרנית בטירוף לדעת איפה
הוא גר .הקלדתי לתוך מכשיר הניווט של הרכב ,את הכתובת ששלח לי
(באותה הזדמנות הוא הזמין את מידנייט להצטרף ואני שמחתי ,מאחר
שמאז אימצתי אותה בקושי בילינו זמן בנפרד והדאיג אותי להיפרד
ממנה).
אבל הייתה לי הכתובת עוד קודם .היא הייתה רשומה בדוחות של
הבלש הפרטי .פשוט ידעתי שזה יגרום לי סבל להגיע לשם.
עלתה בי גם המחשבה על מה שמייק זרק לי כשנפרדנו ,הוא משך
אותי הצידה לפני שיצאתי ,ליד הדלת ,אחרי שנפרדתי מכולם.
"תגידי לבחור הזה שהוא מגיע לארוחת חג המולד".
באמת שהגיע הזמן שאצליח לגרום למייק להפסיק להתייחס לקורט
בתור "הבחור הזה ".בכל אופן ,זה לא היה הרגע לעשות זאת.
"מייק ,יש לו בת".
"היא תהיה חלק מהמשפחה שלך ,מהמשפחה שלנו ,משפחה
שאת רוצה שניתן לו להיות חלק ממנה ,אז גם היא צריכה לפגוש את
המשפחה שלנו".
"זה מוקדם מדי ",אמרתי לו ,כי זה אכן היה מוקדם והייתי קצת
מוטרדת כיוון שהוא היה אמור לדעת את זה.
"היא לא תבין מה קורה .היא בת חמש .היא תדע רק שיש משפחה
ואהבה מסביב".
"והיא תדע גם שאתה מסתכל על אבא שלה במבט עקום ",עניתי.
מייק לא ענה.
