Page 420 - zman
P. 420
| 420קריסטן אשלי
הבטתי בשעון המעורר שעל השידה שליד המיטה של קורט והוא
הראה על השעה אחת לפנות בוקר כמעט.
לא שמעתי נביחות משום סוג.
הנחתי שזה אומר שקורט הגיע הביתה.
השלכתי הצידה את השמיכות והקור הכה בי וסילק מעליי את
שאריות השינה שעוד נותרו.
אף על פי כן ,קורט היה בבית כך שיצאתי מהמיטה ,מהחדר ,הלכתי
לאורך המסדרון ובמורד המדרגות ועיניי התכווצו כשהגעתי לפתח
המטבח ,בניסיון להסתגל לאור שבקע ממנו .מבעד לעיניי המכווצות,
ראיתי את קורט בחולצת השריף החומה בהירה שלו ,עם הגופייה
התרמית בצבע בז' מתחתיה ,הולך לעברי כשמידנייט טופפת לצידו.
"בייבי ,לא היית צריכה לצאת מהמיטה ",אמר ,כשהגיע אליי
והושיט יד למתג ,לכבות את האור במטבח.
הוא כרך זרוע סביב כתפיי וסובב אותי לעבר המדרגות ,מכוון אותי
בדרכי.
"הכול בסדר?" שאלתי.
"התאבדות".
כמעט עצרתי באמצע המדרגות אבל קורט לחץ על כתפי כדי
שאמשיך לעלות.
"אלוהים אדירים .אני מצטערת .זה נורא ",לחשתי.
"זה קורה .ואת יכולה להיות בטוחה שלפחות מקרה אחד כזה יקרה
בתקופה הזאת בשנה ".בקולו העמוק נשמעה העייפות ,וגם כובד הנטל
שעל כתפיו.
לומר שהייתי מודעת לקשיים שהיו חלק מעבודתו ,היה לשון
המעטה .נקלעתי לקשיים הללו כך שלא הייתה לי כל אפשרות אחרת.
בכל אופן ,המידע הזה גילה לי שלא הייתי מודעת למלוא הקושי
שחווה בעבודתו .עד עכשיו...
"אני לא יודעת מה לומר ",אמרתי לו ,הרגשתי חסרת יכולת לעזור,
אפילו במציאת המילים הנכונות.
"זאת העבודה שלי ,קאדי ",אמר ונשמע עתה פשוט עייף" .למעשה
זאת הגדרת העבודה .דברים רעים קורים ,והדברים הרעים האלו באים
בהמון צורות ,ואז אנחנו מתערבים".
