Page 421 - zman
P. 421
הזמן שחלף בינתיים | 421
נכנסנו לחדרו והוא דחף אותי בעדינות לעבר המיטה.
"תחזרי למיטה .אני הולך לעשות סיבוב בבית ,לוודא שהכול בסדר.
אני אשוב".
הרגשתי שדרך הפעולה הטובה ביותר תהיה לעשות מה שביקש (או,
ליתר דיוק ,אמר) אז חזרתי למיטה .לא שרקתי למידנייט .נתתי לה לארח
לקורט לחברה בזמן שעשה מה שהיה צריך לעשות לפני ששכב לישון.
הוא חזר ,נכנס היישר לחדר האמבטיה ,וראיתי את האור נדלק לפני
שהדלת נסגרה אחריו (ואחרי מידנייט).
הוא יצא במכנסי הפיג'מה שלבש בלילה הקודם ,שאותם תליתי על
הווים שמאחורי הדלת שלו והאור בחדר האמבטיה כבה.
הוא ומידנייט הצטרפו אליי במיטה .הסתובבתי אליו מייד.
והוא משך אותי אל בין זרועותיו.
"איך אני יכולה לעזור?" לחשתי.
"את יכולה לחזור לישון .אני עייף מת ,קאדי .צריך לעצום את
העיניים ולסיים את היום הזה".
טוב ,אי אפשר לומר זאת בצורה ברורה יותר.
"או.קיי ",עניתי ונצמדתי אליו.
הוא משך את השמיכות עד מעל לכתפינו ,ואז זרועו חזרה ונכרכה
סביבי והוא נשען מעט קדימה ומשך אותי תחתיו ,מכסה אותי ומשלב
את רגליו הארוכות בשלי.
"אוהבת אותך ",אמרתי ברוך.
"כן ",הוא ענה באותו אופן ,זרועותיו העניקו לי לחיצה" .גם אני
אוהב אותך".
"לילה טוב ,מתוק שלי".
"לילה טוב ,קאדי".
עצמתי את עיניי אבל לא ישנתי .לא לפני ששמעתי את נשימתו
נעשית קצובה .לא לפני שהתפעלתי במשך זמן מה מהעובדה שהוא
מסוגל להירדם אחרי מה שבוודאי חווה זה עתה .לא לפני שעיבדתי
במשך זמן מה את העובדה ,שזאת לא הייתה ההתאבדות הראשונה
שלו ,שמעשי רצח קורים בכל מקום ,שהוא היה בעל תפקיד וסמכות
שהיו טובים ,הכרחיים ודרשו אומץ.
אבל היו רחוקים מלהיות פשוטים.
