Page 422 - zman
P. 422
| 422קריסטן אשלי
והוא מילא אותם .הוא צחק .הוא התבדח .הוא הקניט אותי .הוא
קנה שרשראות יהלומים .הוא קרא לבתו "דובשנית ".הוא נרדם בקלות
יחסית אחרי לילה קשה.
היה לו את זה.
זאת לא הייתה העבודה שלו.
אלה היו החיים שלו.
והיה לו אותי.
אז גם אני צריכה להיות כזאת.
והוא היה שלי.
אז זה מה שאעשה.
במחשבה הזאת (או סמוך לכך) ,נרדמתי.
פקחתי את עיניי כשהרגשתי את קורט (ומידנייט) מתרחק ממני.
"בייבי?" קראתי.
"חייב להתקלח ולהגיע לתחנה .תשני .אני אתקשר מאוחר יותר",
מלמל ,מתעכב רגע כדי לרכון לעברי ולנשק את הרקה שלי.
כשסיים לנשק אותי ,סובבתי את ראשי והבטתי אל הצללית שלו
בחשכה.
"אני אקום יחד איתך ",אמרתי לו.
"אין צורך ",אמר לי.
"אכין לך ארוחת בוקר".
"את יכולה לישון ,קאדי".
הבטתי לעבר השעון המעורר שמאחוריו וראיתי שהשעה לפני שש
בבוקר.
הוא ישן פחות מחמש שעות.
החזרתי מבט אל הצללית שלו שהחלה שוב לנוע.
"אכין לך ארוחת בוקר".
הוא נעצר וראיתי את ראשו מסתובב אליי.
"אם את רוצה לעשות את זה מתוקה ,אז בסדר ",אמר בשקט.
שמחתי שלא נאבק בי על כך ,כי הוא היה מפסיד.
