Page 423 - zman
P. 423
הזמן שחלף בינתיים | 423
זרקתי מעליי את השמיכות תוך כדי שאני מכריזה" ,אני ראשונה
באמבטיה".
נכנסתי ראשונה לחדר האמבטיה ויצאתי לחדר שמנורות הלילה
שלו דלקו ועצרתי כדי לרפרף בשפתיי על שפתיו של קורט שנכנס
לחדר האמבטיה אחריי.
ניגשתי לתיק שלי ,דגתי מתוכו קרדיגן ארוך שהבאתי איתי ואת
הגרביים העבות .לבשתי אותם ומידנייט ואני ירדנו למטה .נתתי לה
לצאת .מצאתי את מזון הכלבים שקורט קנה ושפכתי ממנו לתוך
הקערה שלה .זרקתי את המים שלה ומילאתי לה מים טריים .הכנתי
קפה .נתתי לה להיכנס.
ואז ניגשתי להכנת ארוחת הבוקר של קורט.
זה היה החלק הטוב במה שהיה לקורט ולי באותו רגע (לא שהיו
חלקים רעים ,אז אני למעשה צריכה לקרוא לזה ,החלק המוכר ,שהיה
אחד מהרבה חלקים טובים).
לא שכחתי כמעט שום דבר שקשור אליו.
כולל מה שאהב לאכול.
אז ניגשתי להכין לו את זה ,מתענגת על החדש והישן .על כך
שאנחנו מחזירים לעצמנו את מה שהיה לנו ועוד ,לומדים שוב זה את
זה בשעה שאנחנו מעמיקים את הקשר שנבנה בינינו.
קורט ירד לבוש חולצת שריף נקייה (היום לבש מתחתיה גופייה
תרמית חומה כהה) ,שיערו עדיין לח מן המקלחת והוא ניגש קודם כול
אליי .אחרי שקיבלתי נשיקה חזקה וקצרה ,ניגש אל הקפה.
אחר כך ניגש אל הדלת הקדמית (עם מידנייט) .האיש והכלבה חזרו
עם העיתון (אף כי האיש היה זה שהחזיק אותו).
"ארוחת צוהריים היום?" שאל ,עיניו סוקרות אותי מכפות רגליי
בגרביים ועד לשיערי הפרוע משינה ,שרק קליפס ריסן אותו מעט ואסף
אותו לרעמה של שיער על ראשי.
"תהיה פנוי לזה?" שאלתי חזרה.
"כן ",ענה.
"אז כן".
הוא חייך אליי חיוך קטן וניגש אל כיסא הבר שבקצה האי ,כדי
לפרוש את העיתון שלו.
