Page 487 - zman
P. 487
הזמן שחלף בינתיים | 487
לסגור פערים במשחקי הכס ,ולהתכרבל על הספה שלי (או שלו כאשר
ג'ייני ישנה ולפני שהלכתי הביתה) אהבתי מאוד.
פשוט ...להיות.
פשוט ...לחיות.
אחרי הדרמה של החזרה שלנו זה לזו ,הרגשתי כאילו שני העשורים
שחלפו בינתיים ,פשוט התמוססו להם.
זה היה יפה.
"בייב ,זה יום ההולדת הראשון שלי איתך מאז שחזרנו ...אני אוהב
את וריטי .אני רוצה הזדמנות להכיר אותה טוב יותר .עוד יותר מכך,
אני רוצה לראות אותה במו עיניי ולהיות בטוח שהיא בסדר כי היא
יצאה מכאן בתחושה לא טובה .אבל אני רוצה את כל יום ההולדת הזה
לעצמי".
וכששמעתי את זה החלטתי שהוא יקבל את כל יום ההולדת הזה
לעצמו.
הכול התפרק אחרי שחגגתי את יום ההולדת שלי עם קורט לפני
שנים ,ונהגתי להיזכר ביום ההוא ולראות אותו כפי שהיה ,משהו שלא
ראיתי בזמן אמיתי.
לא ראיתי שקורט ניסה להסתיר את מצב הרוח הרע שלו ,בדיעבד
גיליתי שהוא נגרם כיוון שלא היה יכול להרשות לעצמו לקנות לי
מתנה (אף כי יצא מגדרו וקנה בחנות כלבו עוגה מקושטת בעיטורי
פרחים והכין לי ארוחת ערב גדולה אחרי שווידא שלקחתי יום חופש
מלא ,שאת כולו ,חוץ מהזמן שבו בישל ,בילינו במיטה).
זה עדיין היה יום ההולדת הכי מוצלח בחיי.
והמתנה הכי מוצלחת שיכולתי לקבל אי פעם הייתה לחזור עליו
שוב.
נצמדתי אליו ושמתי את ידי על החזה שלו" .אני רוצה שיום ההולדת
הזה יהיה בדיוק כמו יום ההולדת הקודם שבילינו יחד".
הוא חייך" .אקבע לי יום חופש כשאחזור לתחנה מחר".
"בדיוק כמו הקודם שבילינו יחד ,קורט .מיטה ,ארוחה ,עוגה ובלי
מתנות".
צל נפל על פניו לרגע ואז חזרו והתבהרו.
הו כן ,הוא רצה לקנות לי מתנה.
