Page 489 - zman
P. 489
הזמן שחלף בינתיים | 489
הוא לא התווכח.
אבל זה משהו שלמדתי על קורט (או שנזכרתי בזה).
אם רציתי משהו מאוד והוא הרגיש בזה ,קורט נאבק בי לעיתים
רחוקות.
"את מתכוונת להכין לי פאי?" שאל במקום זה.
"כן".
"לתקוע בו נרות?"
הוא החריב לי את התוכניות כשניחש אותן!
"אולי".
"אז כדאי שתפסיקי להכין לג'ייני ולי פאי כל הזמן ,קאדי .זה לא
יהיה מיוחד".
הטיתי את ראשי לאחור והוא הרכין את ראשו כדי להביט בעיניי.
"זה יהיה מיוחד".
עיניו התחממו בעצב ונוסטלגיה והכרת תודה לפני שנתן לי נשיקה
מרפרפת והתרחק.
הוא החזיר את מבטו אל הטלוויזיה" .עשינו עסק .עכשיו את רוצה
להזמין עוד שעה של ייסורים או שאני מקבל הנחה עם זה?"
״אתה באמת לא אוהב את זה?״
הוא הפנה אליי את תשומת ליבו" .זה מבריק".
"אתה צוחק עליי ",העליתי סברה.
"הייתי מעריץ של רוב ,אוהד שרוף של קאט ",אמר ,בהתייחסו
לדמויות במשחקי הכס ",כך שזה לא היה כזה כיף .עכשיו כשמייק
עזב ,מישהו צריך לרדת עלייך כדי שתישארי ערנית".
הרמתי את ראשי והתעלמתי מהחיוך הקטן שהתפתל על שפתיו של
קורט כשקלט זאת.
"אני אוהבת את מייק אבל אני לא מתגעגעת לירידות שלו ",הודעתי
לו.
"אני פשוט שמח שלבחורה שלי יש כמה אחים גדולים אמיתיים
שמציקים לה ,כל אחד בדרכו כי הם אוהבים אותה ,במקום זה שהיה
לה ,שהתנהג אליה כמו אל זבל כי הוא חרא".
נשענתי עליו .״גם אני די מרוצה מזה.״
הייתי די מאושרת גם מזה שהוא שמח בשבילי.
