Page 505 - zman
P. 505
הזמן שחלף בינתיים | 505
"ילדה ,אם אני הייתי האחת והיחידה של קורט יגר והוא היה נראה
כמו שהוא נראה כשהוא מקבל ממך הודעה ,הייתי שוברת שיאי עולם
במרוץ להשלים פערים".
חייכתי בחזרה והרגשתי הקלה מציפה אותי ועוד יותר מכך ,הייתי
סקרנית לדעת איך נראה קורט כשקיבל ממני הודעה.
"אני מוסיפה את הכרת התודה שלי על כך שאת כל כך נחמדה
בקשר לזה ",אמרתי לה ,והרמתי את אחד החצאים של כריך הפטי־מלט
שלי.
"תזהרי שלא נתדרדר לאגודת ההערצה ההדדית ,כי אני לא יכולה
לתאר לך עד כמה הוקל לי ,שלא הגעת לכאן במחשבה שאני כלבה
מושלמת אחרי מה שעשיתי לקורט ,שלא באת מתוך כוונה לשנוא אותי
ושבמקום זה את כל כך נחמדה".
לעסתי ,בלעתי ועניתי" ,אין לי התנגדות להיות חברה באגודה
הזאת".
"טוב מאוד ",אמרה בפה מלא .אבל היא בלעה לפני ששאלה,
"אפשר לשאול אותך משהו?"
ניסיתי לא להסגיר מתח כשהנהנתי.
"אני לגמרי חייבת לראות את המגדלור הזה .פשוט כי תמיד רציתי
לראות את המגדלור .אבל ג'ייני מדברת עליו כל הזמן .היא אומרת
ש'חדר החלונות' ,במילים שלה ,הוא 'שיא המגניבות ',גם כן במילים
שלה .כך שעכשיו ,אני חייבת לראות את המגדלור .להכיר את הכלבה
שלך .ג'ייני מציירת כלבים שחורים בכל ספרי הצביעה שלה והיא
אומרת שזה כדי שמידנייט תהיה איתה עד שהיא תראה אותה שוב".
אלוהים אדירים.
אהבתי את הילדה הזאת.
"מתי שתרצי .תמיד יש לי יין ",הזמנתי אותה.
"זה יהיה נפלא".
"את אפילו לא יכולה לדמיין ",עניתי" .אז נקבע .אני מתנדבת
יומיים בשבוע בחברה ההיסטורית אבל חוץ מזה ,אני בדרך כלל פנויה".
"מגניב"
"מושלם".
שתינו נגסנו מהכריכים שלנו.
