Page 527 - zman
P. 527
הזמן שחלף בינתיים | 527
שאת מי שאת .אז בייבי ,אני מקווה שאת לומדת שתמיד היה בך כל
כך הרבה ,שמעולם לא היית צריכה לעבוד קשה כל כך כדי להיות
מישהו ,כדי להוכיח שאת שייכת ,כדי לזכות בכל הדברים שקיבלת
לאורך הדרך .תמיד היה בך כל כך הרבה ,אנחנו ,אלו שסביבך ,היינו
צריכים להוכיח שאנחנו ראויים לך".
שפתיה רעדו ,דמעות מילאו לפתע את עיניה ,הן החלו לזלוג ,אבל
קורט עדיין לא סיים.
"רצת לאיש הזה בכותונת וקרדיגן ,כאשר רק גרביים לרגלייך.
כמעט מהרגע שפגשתי אותך ,החיים שלי הפכו למסע של חיים שלמים,
שמטרתו להוכיח לך שאני ראוי להיות שלך".
"תפסיק עם זה!" יבבה.
קורט לא הפסיק.
״פטריק מורלנד ידע את זה עוד לפניי.״
עוד דמעות נשפכו וכל גופה של קאדי החל לרעוד בזרועותיו
עד כדי־כך ,שמידנייט הרגישה בזה ,קמה והתחילה לנגוח באפה
באמה.
"תפסיק עם זה ,קורט ",לחשה.
"אני שמח שהוא הבין את זה".
ידה החליקה בחזרה מטה בשעה שהשנייה עלתה ונכרכה על
צווארו" .קורט!" התחננה.
"והלוואי שהאיש היה בחיים כדי שאוכל להודות לו על כך ששמר
עלייך ,אחרי שאני נכשלתי בזה".
הוא ידע שהיא לא תאהב את זה.
אבל קורט היה צריך לומר זאת .הוא היה חייב לתת לה את זה.
הוא נשבע שזאת הייתה הפעם האחרונה שהוא מעלה את העבר ,אבל
הוא היה יכול לעשות את זה מפני שזה היה הדבר האחרון שהיה עליו
לעשות ,כדי לסמן קו תחת הזמן שחלף בינתיים.
ולא היו לו חרטות ,אפילו כשהתרפקה עליו ,הרימה יד כדי שתוכל
לקבור את פניה בצווארו ונתנה דרור לדמעות שלה.
מידנייט נדחקה אליה בזמן שקורט הסב את ראשו כך ששפתיו היו
בשיערה" .אני אהיה אסיר תודה לו לנצח על כך שדאג לקאדי שלי",
מלמל.
