Page 73 - 13322

‫ז קפר | ‪73‬‬

‫ׁ ְשמֹר ִמ ְצ ֹו ַתי ֶו ְח ֵיה ְות ֹוָר ִתי ְּכ ִאיׁש ֹון ֵעי ֶני ָך‬

‫הצוואה שלמך העביר לבנו נוח‪ ,‬שמור מצוותיי — והן נקראות עד היום‬
‫ׁ ֶש ַבע ִמ ְצו ֹות ְּב ֵני נֹ ַח‪ .‬שמור מצוותיי — נאמר על התורה‪ ,‬שמור וזכור‬

‫בדיבור אחד‪.‬‬
‫אישון עיניך — האיש הקטן הנשקף אליך בתוך עיניך בהביטך‬
‫בראי‪ .‬להבדיל מבבת עיניך‪ ,‬שהיא הבבא‪ ,‬השער לעיניים‪ :‬הגבות‬

‫והעפעפיים והריסים הנפתחים כשערים‪.‬‬

‫ָקׁ ְשֵרם ַעל ֶא ְצ ְּב ֹע ֶתי ָך ָּכ ְת ֵבם ַעל ל ּו ַח ִל ֶּב ָך‬

‫גם למך מתנבא בסגנון משה רבנו‪ ,‬שאמר בספר דברים‪ְ :‬ו ָהי ּו ַה ְ ּד ָבִרים‬
‫ָה ֵא ֶּלה ֲאׁ ֶשר ָא ֹנ ִכי ְמ ַצְּו ָך ַה ּי ֹום ַעל ְל ָב ֶב ָך וכו'‪ּ .‬ו ְקׁ ַשְר ָּתם ְלא ֹות ַעל ָי ֶד ָך‪...‬‬
‫ּו ְכ ַת ְב ָּתם ַעל ְמז ּוז ֹות ֵּבי ֶת ָך‪ .‬שוב ושוב רואה שלמה צורך‪ ,‬אפילו בצטטו‬
‫שיחה דמיונית בין שתי דמויות בראשיתיות‪ ,‬לקשור עצמו לאמונה‬

‫שאיבד בזקנתו‪.‬‬

‫ֱאמֹר ַל ָח ְכ ָמה ֲאחֹ ִתי ָא ְּת ּו ֹמ ָדע ַל ִּבי ָנה ִת ְקָרא‬

‫רמז לשתי נשותיו של למך עדה וצילה‪ ,‬שאחת מהן נמנעה מכל מאמץ‬
‫גופני ושמרה עבורו על יופייה וחוכמתה במשך שנים‪ ,‬ואילו השנייה‬
‫טרחה על כל עבודות הבית ולידת הילדים‪ .‬מודע לבינה — שרק‬
‫אותה ידע למך בינו לבינה‪ .‬ומדוע קורא לראשונה אחותי? להראותנו‬
‫שנראתה לעולם כנערה בתחילת פריחתה‪ ,‬כמו שנאמר בשיר השירים‪:‬‬
‫ָאח ֹות ָלנ ּו ְק ַט ָּנה ְוׁ ָש ַד ִים ֵאין ָל ּה ַמה ַּנ ֲע ֶ ׂשה ַל ֲא ֹח ֵתנ ּו ַּב ּי ֹום ׁ ֶש ְּי ֻד ַּבר ָּב ּה?‬

‫והיא החוכמה בטרם פריחתה‪.‬‬

‫ִלׁ ְש ָמְר ָך ֵמ ִאׁ ָּשה ָזָרה ִמ ָּנ ְכִר ָּיה ֲא ָמֶרי ָה ֶה ֱח ִלי ָקה‬

‫האישה השומרת על יופייה נועדה למנוע ממנו לחפש אישה אחרת‪.‬‬

‫ִּכי ְּב ַח ּל ֹון ֵּבי ִתי ְּב ַעד ֶאׁ ְש ַנ ִּבי ִנׁ ְש ָק ְפ ִּתי‬

‫דבריה של עדה‪ ,‬אם הבנים‪ ,‬שכל חייה דאגה לשלומם‪ ,‬שלא יפגע‬
‫בהם האב האלים‪ ,‬וכאן מכניס שלמה לפיה את דבריה של אם דאגנית‬