Page 150 - VOL-2
P. 150
ספר חפץ חיים
הלכות איסורי לשון הרע
כלל ד -הלכה א
וכל שכן בענינינו דאיירינן דיודע בו שעשה תשובה
דאין לו לגלות לשום אדם פן יתגלגל על ידי זה ביוש
להבעל תשובה וכנ"ל .ומה שכתב רבינו יונה בתחלה
במאמר רט"ו והוא גילה על חטאותיו על שער בת רבים,
כדי להגדיל האשמה כתב כן ,כמו שכתב אחר כך אשם
אשם על זה ,אבל באמת אפילו ליחיד גם כן אין לגלות
וכמו שידוע באיסור לשון הרע דאיסורו הוא אפילו לספר
ליחיד ,ורק לחכם צנוע כדי שירחק מחברתו וכמו שכתב
רבינו יונה בעצמו אחר כך ,וגם זה אינו מועיל רק אם
אותו החכם יאמין לו כבי תרי וכמו שכתב בעצמו במאמר
ר"כ עי"ש.
(ב) דברים שבין אדם למקום וכו' כיון שהוא וכו'.
פירוש אפילו לא ראינוהו שעשה תשובה על זה החטא,
רק שמעת שעבר על זה החטא עבר זמן רב ולא נראה
עליו שום שמץ פסול עוד כן משמע בתשובת חות יאיר
בסימן ס"ב ,דכיון שהוא מתנהג עתה בטוב הוא בכלל
בעל תשובה לענין זה אבל לא לענין פסולי עדות עי"ש.
ועוד בלאו הכי כיון שעבר זה זמן רב מהחטא והוא מתנהג
כשורה בודאי צריך לחשוב עליו שמא עשה תשובה ,והוא
כל שכן ממה שכתב רבינו יונה במאמר רט"ו עי"ש.
(ג) דברים שבין אדם לחבירו .ולכאורה יש להקשות
על זה ממה שאמרו בפרק ג' דברכות (דף י"ט) אם ראית
תלמיד חכם שעבר עבירה אל תהרהר אחריו וכו' אבל
בממונא עד דמהדר למריה ,ואם כן בנדון דידן מאי מהני
אם מתנהג עתה כשורה שאינו גוזל וחומס וכיוצא בזה
כיון שלא תיקן המעוות ,וכהאי גוונא אמרינן בבבא
140
volume 2
