Page 152 - VOL-2
P. 152
ספר חפץ חיים
הלכות איסורי לשון הרע
כלל ד -הלכה א
מציעא (דף ס"ב ע"א) אי עשה תשובה מאי בעי גביה
עי"ש.
תשובה לדבר כי זה באמת תלוי לפי הענין ,אם עבר על
איסור גזל גמור ויש לו במה להשיב ואינו רוצה לקיים
מצות השבה אף שהוא מתנהג עתה בטוב הוא בכלל עונות
שבין אדם לחבירו ,ומשתנה הרבה הדינין שלו לענין לשון
הרע ואי"ה לקמן בכלל י' נבאר.
והכא איירינן באופן שאין לו במה לקיים מצות השבה ,או
באופן שאין שייך בו השבה ,כגון שמתחלה גם כן לא היה
גזלן גמור רק שדרכי מסחרו לא היו בכשרות גמורה רק
על ידי קטטות ומריבות ולחטוף את העסק המזומן לבוא
ליד חברו כנהוג עתה בעונותינו הרבים וכהתירא דמיא
להו על פי דרכי היצר בחשבם כיון שהוא מוכרח לעשות
כן לצורך מחייתו אין בזה איסור ,ובאיש כזה אם הוא
חוזר מדרכו הרעה והוא מתנהג עתה בענין מסחרו בטוב
בודאי עי"ז הוא בכלל בעל תשובה ,ולא שייך בזה שום
היתר לספר עליו דרכו הרע הראשון אפילו אם היה אז
דבר זה מפורסם בעיר בשביל שלא פייס לכל אחד ואחד
עבור קטטות ומריבות שהיה עמו מתחלה ,דאם כן היה
צריך לילך ולפייס לכל אנשי העיר כידוע באנשים האלו
בדרכי מסחרן .וראיה גמורה לזה דלא התיר רבינו יונה
במאמר רכ"א רק כדי לקנא לאמת ולעזור לאשר אשם לו
עי"ש והכא בהני תרי גווני שציירנו לא שייך זה ופשוט.
(ד) דבר שאין ראוי .שערי תשובה לרבינו יונה במאמר
רט"ו ובמאמר דרי"ט עיין שם ,וכן מוכח מהרמב"ם
בהלכות דעות פרק ו' הלכה ז' וז"ל הרואה חבירו שחטא
142
volume 2
