Page 167 - 26316
P. 167
די קרפ | 167
לאביון מהעונש שנגזר עליו ,כמו שעשה אברהם עם יצחק .וכן ניתן
לפרש :עושק דל חרף עושהו — מי שעושק את הדל כאילו חירף את
מי שעשהו ,בורא עולם.
ְּבָר ָעת ֹו ִי ָ ּד ֶחה ָרׁ ָשע ְו ֹח ֶסה ְבמ ֹות ֹו ַצ ִ ּדיק
וחוסה במותו צדיק — זו בתו של יפתח שאמרהָ :א ִבי ָּפ ִצי ָתה ֶאת ִּפי ָך
ֶאל ְיהָוה ֲע ֵ ׂשה ִלי ַּכ ֲאׁ ֶשר ָי ָצא ִמ ִּפי ָך .ואין צדיקות גדולה מזו .פשט:
ברעתו יידחה רשע — יידחה מלשון הדחה ,יודח מחיי העולם הזה,
הרשע יאבד את חיי העולם הזה בגלל רעתו ובאמצעותה.
וחוסה במותו צדיק — הצדיק הוא מי שהמוות משמש לו מחסה
במשך כל חייו .כלומר ,מי שחוסה בצל האמונה ,מותו יביא אותו
לעולם טוב יותר.
ְּב ֵלב ָנב ֹון ָּתנ ּו ַח ָח ְכ ָמה ּו ְב ֶקֶרב ְּכ ִסי ִלים ִּתָּו ֵד ַע
תנוח חוכמה — הבת החכמה תנוח על משכבה בשלום בלב נבון.
ובקרב כסילים תיוודע — ואילו הוא ,יפתח ,ייוודע כאחד מן
הכסילים ,שהקריב את בתו בגלל שטות שפלט מפיו .פשט :שני
איברים חשובים של האדם הם גיבורי המשל שלפנינו ,הלב והמעיים.
בלב נבון תנוח חוכמה — אצל האדם הנבון החוכמה נחה בלב.
ואילו אצל הכסיל החוכמה "תיוודע" בקלות ,כי היא נחה "בקרב",
בקרביים שלו ,כלומר במעיו .פסוק זה בא לומר לנו שהחוכמה
של הנבון קשורה ברגשותיו ובמחשבותיו ,ואילו ה"חוכמה" של
הכסיל — קשורה באוכל שהוא בולע אל קרבו .כאן חזרה אל הרעיון
שהכסיל אינו טיפש ,אלא חכם שנשלט על ידי תאוותיו ,ובהן תאוות
האכילה.
ְצ ָד ָקה ְתר ֹו ֵמם ּג ֹוי ְו ֶח ֶסד ְל ֻא ִּמים ַח ָּטאת
לא בזכות כוח הזרוע גבר יפתח על אויביו ,אלא בזכות הצדקה.
הצדקה שעשה :איפשר לבתו חודשיים להתבודד בהרים ולבכות את
בתוליה .הנמשל :צדקה תרומם גוי — תרומם מלשון תרומה .מצוות
