Page 255 - 26316
P. 255
אכ קרפ | 255
חשוב לאטום את הפה .וראשון שהבין זאת היה אברהם שאמר לאביו
(ירושלמי ,ברכות)ִ :יׁ ְש ְמע ּו ָא ְז ֶני ָך ָמה ׁ ֶש ִּפי ָך ְמ ַד ֵּבר.
ֵזד ָי ִהיר ֵלץ ׁ ְשמ ֹו ע ֹו ֶ ׂשה ְּב ֶע ְבַרת ָזד ֹון
הנערות מוסיפות בקריצה כי גם הפוחחים בעיר" ,זד יהיר" ו"עושה
בעברת זדון" ,מצטרפים לארוחה כשיש זבח בחינם.
לץ שמו — זד יהיר המתלוצץ על שמואל ,אף הוא מזמין עצמו
לכרה .הנמשל :זד יהיר לץ שמו — יהיר מלשון הר ,יהיר את עצמו
לממדיו של הר .שמגדיל את עצמו כגודלו של הר ,בעודו גבעה קטנה
שאיש אינו מבחין בה.
עושה בעברת זדון — וכך מגלים הכול שאינו אלא רשע קטן ,זד,
שמעשה ההתנפחות שלו מגלה כי אינו אלא לץ המחפש דרך לעשות
איזו ע ֵברה ,עברת זדון .ועושה בחסות מסכת הליצנות שלו מעשי רשע.
ַּת ֲאַות ָע ֵצל ְּת ִמי ֶת ּנ ּו ִּכי ֵמ ֲאנ ּו ָי ָדיו ַל ֲע ׂש ֹות
תאוות האוכל הורגת את העצלנים ,שמסרבים לעשות כל עבודה כשאר
תושבי העיר ומעדיפים לאכול בחינם .דווקא הבטלנים מתוארים
בסיפור הזבח ,כדי להדגיש כי הכתרתו של שאול נעשתה בנוכחות
ראשי העם ופשוטי העם כאחד .החכמים שבאו לשמוע את דבריו של
שמואל ,והבטלנים שבאו לזלול .הנמשל :בין השיטין מבצבץ שוב
משל מההיסטוריה התנ"כית :מוסר ההשכל מהסיפור על בניו של
יהודה בן יעקב.
תאוות עצל תמיתנו — משל לער שהיה עצל מלמלא את תפקידו
ולייבם את תמר ,ועצלות זאת הביאה למותו.
כי מיאנו ידיו עשות — ישב בחיבוק ידיים .ובסופו של דבר נאלץ
אביו למלא את מקומו של העצלן.
ָּכל ַה ּי ֹום ִה ְת ַאָּוה ַת ֲאָוה ְו ַצ ִ ּדיק ִי ֵּתן ְולֹא ַי ְח ׂ ֹש ְך
במשך כל היום התאווה שמואל לראות מי יהיה האיש שאותו יכתיר
למלך .הוא עצמו לא ידע מי האיש! ַויהָוה ָּג ָלה ֶאת אֹ ֶזן ׁ ְשמ ּו ֵאל י ֹום
