Page 251 - 26316

‫אכ קרפ | ‪251‬‬

‫ִ ׂש ְמ ָחה ַל ַּצ ִ ּדיק ֲע ׂש ֹות ִמׁ ְש ָּפט ּו ְמ ִח ָּתה ְל ֹפ ֲע ֵלי ָאֶון‬

‫שמואל נאלץ לבסוף להיעתר לרצון העם ולעשות כמשפטם‪ ,‬למרות‬
‫שידע כי זו מכשלה וכי ינצלוה פועלי אוון‪ .‬הנמשל‪ :‬שמחה לצדיק‬
‫עשות משפט — כשישב הקב"ה לשפוט את בני האדם‪ ,‬תהיה שמחה‬

‫גדולה לצדיקים‪ .‬שנאמר בתהלים‪ :‬ק ֹול ִר ָּנה ִויׁש ּו ָעה ְּב ָא ֳה ֵלי ַצ ִ ּדי ִקים‪.‬‬
‫ומחיתה לפועלי אוון — פחד וחיל ייפלו על עושי מעשי רשע‬

‫ועוולות‪ .‬מחיתה — פחד‪ .‬ייחתו מכל מה שעשו בעולם הזה‪.‬‬

‫ָא ָדם ּת ֹו ֶעה ִמ ֶ ּדֶר ְך ַה ְ ׂש ֵּכל ִּב ְק ַהל ְר ָפ ִאים ָינ ּו ַח‬

‫שלמה רומז לנו כי המלך הראשון יהיה שאול‪ ,‬שתועה בדרך בעת‬
‫חפשו את האתונות של אביו קיש‪.‬‬

‫בקהל רפאים ינוח — רפאים הם ענקים‪ .‬האיש הזה‪ ,‬שבסך הכול‬
‫חיפש אתונות‪ ,‬זכה למקום בקרב ענקי הדורות והיה למלך הראשון‬
‫בישראל‪ .‬ויש אומרים בדיוק להפך‪ :‬תחילתו תועה בדרך‪ ,‬וסופו‪ :‬בקהל‬
‫רפאים ינוח — וסופו שימות כמלך בקרב קהל הלוחמים העצום שלו‪.‬‬
‫רפאים במקרה זה הם הלוחמים שתמיד היו אנשי מידות‪ ,‬ואף מלכם‬
‫שאול היה ִמׁ ִּש ְכמ ֹו ָו ַמ ְע ָלה ָּג ֹב ַּה ִמ ָּכל ָה ָעם‪ ,‬ככתוב בשמואל א'‪ .‬הנמשל‪:‬‬
‫אדם תועה מדרך השכל — תועה בדרך הוא מי שטועה בתוכנית שהכין‬
‫למסע‪ .‬ירד לדרך צדדית שאין ממנה מוצא‪ .‬סופו רע ומר‪ :‬בקהל‬
‫רפאים ינוח — יזדקק להרבה רופאים‪ ,‬אך גם איתם וגם בלעדיהם ינוח‬

‫על משכבו בשלום‪.‬‬

‫ִאיׁש ַמ ְחס ֹור אֹ ֵהב ִ ׂש ְמ ָחה אֹ ֵהב ַי ִין ָוׁ ֶש ֶמן לֹא ַי ֲעׁ ִשיר‬

‫לאביו של שאול‪ ,‬קיש‪ ,‬חסרו כמה אתונות כדי לבסס את מעמדו‬
‫כאדם עשיר‪ .‬אתונות היו סמל לעושר‪ ,‬שנאמר בשופטים‪ :‬רֹ ְכ ֵבי ֲאתֹנ ֹות‬
‫ְצ ֹחר ֹות ֹיׁ ְש ֵבי ַעל ִמ ִ ּדין‪ ,‬רוכבי אתונות חשו עצמם יושבי־על‪ ,‬נעלים על‬
‫כל השאר‪ ,‬בדין ובצדק‪ .‬ומכיוון שהיה "אוהב שמחה" והשקיע זמנו‬
‫ביין ובשמן‪ ,‬לא זכה להתעשר‪ .‬פסוק זה בא ללמדנו כי מספר האתונות‬
‫היה חלק חשוב מרכושו‪ ,‬ולכן שלח את בנו לחפשן בכל קצות הארץ‪.‬‬
‫הנמשל‪ :‬איש מחסור אוהב שמחה — העניים שמחים בחלקם‪ ,‬וכאשר‬