Page 311 - 26316
P. 311

‫וכ קרפ | ‪311‬‬

                          ‫ַה ֶ ּד ֶלת ִּת ּס ֹוב ַעל ִציָר ּה ְו ָע ֵצל ַעל ִמ ָּטת ֹו‬

‫תודה לאל שבני דוד אינו עצל‪ ,‬אלא חרוץ וזריז בהגשמת משאלותיו‪.‬‬
‫הנמשל‪ :‬הדלת תיסוב על צירה‪ ,‬ועצל על מיטתו — הדלת עושה סיבוב‬
‫והעצל עושה סיבוב‪ ,‬ותוצאת הסיבובים דומה‪ :‬היא סוגרת את הבית‪,‬‬

                                                ‫והוא סוגר את עיניו‪.‬‬

                    ‫ָט ַמן ָע ֵצל ָיד ֹו ַּב ַּצ ָּל ַחת ִנ ְל ָאה ַל ֲהׁ ִשי ָב ּה ֶאל ִּפיו‬

‫הרועה הזקן מנסה לדמיין איך חיים בניו של מלך בארמון‪ ,‬שיש להם‬
‫אוכל בשפע עד שמתעצלים להביא את האוכל לפיהם‪ .‬הנמשל ממשיך‬
‫לתאר את חייו של העצל‪ :‬לאחר שסבב על מיטתו‪ ,‬חש כי מישהו הניח‬
‫לידו אוכל‪ .‬טמן עצל ידו בצלחת — הושיט את ידו לאוכל‪ ,‬אך נלאה‬
‫להשיבה אל פיו — כי נזכר שלפני כן יצטרך לקום ממיטתו לנטילת‬
‫ידיים‪ ,‬ואחרי שיאכל יצטרך לומר ברכת המזון‪ ,‬ונופלת עליו עצלות‬

                                 ‫מחודשת‪ .‬ומעדיף לא לאכול בכלל‪.‬‬

                         ‫ָח ָכם ָע ֵצל ְּב ֵעי ָניו ִמׁ ִּש ְב ָעה ְמׁ ִשי ֵבי ָט ַעם‬

‫ישי תמה איך נבחר דווקא דוד מכל בניו להיות למלך‪ ,‬כאשר על‬
‫פי ספר שמואל יש לו שבעה בנים נוספים שכולם "משיבי טעם"‬
‫— השיבו לשמואל תשובות מלאות טעם על שאלותיו‪ .‬פירוש אחר‪:‬‬
‫המשך לתיאור העצלות בארמון המלך‪ .‬חכם עצל בעיניו‪ ,‬משבעה‬
‫משיבי טעם — אפילו שבעה טבחים אניני טעם המבשלים במטבחו‬
‫של המלך לא יעניקו למאכלים טעם שימשוך את לב העצל לפקוח‬
‫את עיניו ולקום ממיטתו‪ .‬כידוע‪ ,‬חלק מהנאת האדם מן האוכל היא‬
‫מראה האוכל לעיניים וריח האוכל לאף‪ .‬רק אחריהם בא טעם האוכל‪.‬‬
‫אך מי שאינו פוקח עין גם לא יפתח את הפה‪ .‬הנמשל‪ :‬חכם עצל‬
‫בעיניו — החכם יודע כמה עליו ללמוד ולעולם לא יספיק הכול‪ ,‬ונראה‬
‫לעצמו כאילו הוא עצל‪ .‬מחשבותיו של ישי הזקן אינן ממוקדות‪ ,‬והוא‬
‫רץ מגוליית אל הצאן ומהצאן אל הארמון ומן הארמון אל שמואל‬
‫ומשמואל חוזר אל גוליית‪ .‬נתקיים בו הפתגם העממי‪ :‬אדם זקן זוכר‬

    ‫נפלא את מה שקרה בעבר‪ ,‬אך אינו זוכר כמה פעמים סיפר זאת‪.‬‬
   306   307   308   309   310   311   312   313   314   315   316