Page 309 - 26316
P. 309

‫וכ קרפ | ‪309‬‬

‫חייו כי ידע שהנער שש אלי קרב‪ַ .‬ו ֹּיא ֶמר ִיׁ ַשי ְל ָדִוד ְּבנ ֹו‪ַ :‬קח ָנא ְל ַא ֶחי ָך‬
‫ֵאי ַפת ַה ָּק ִליא ַה ֶּזה ַו ֲע ָ ׂשָרה ֶל ֶחם ַה ֶּזה ְו ָהֵרץ ַה ַּמ ֲח ֶנה ְל ַא ֶחי ָך‪ .‬מקצה רגליים‬
‫חמס שותה — בגלל ריצתו הקלילה שלח אותו אל מרכז המלחמה‪ ,‬שם‬

                              ‫נאספו כל אנשי החמס של הדור ההוא‪.‬‬
‫שותה — יש לשער כי במקור היתה המילה "שוטה" המקבילה‬

                                                             ‫לכסיל‪.‬‬
‫שולח דברים — לא נותן לו איגרת אלא אומר לו בדיבור אילו‬
‫דברים עליו לומר לנמען‪ .‬לשלוח באמצעותו מסר שאינו כתוב שחור‬
‫על גבי לבן זה כמו לקטוע את רגליו של השליח לפני שהוא יוצא‬

           ‫לדרכו‪ ,‬חמס שותה — משית עליו זעמו של מקבל השליח‪.‬‬

                          ‫ַ ּד ְלי ּו ׁשֹ ַק ִים ִמ ִּפ ֵּס ַח ּו ָמׁ ָשל ְּב ִפי ְכ ִסי ִלים‬

‫אני עצמי‪ ,‬אומר ישי הזקן‪ ,‬שוקיי נצטמקו כרגליו של פיסח‪ ,‬מכדי‬
                         ‫שאוכל בעצמי להריץ את האוכל ללוחמים‪.‬‬

‫ומשל בפי כסילים — גם המשל שבפי קצת צולע‪ ,‬כמשל שנאמר‬
‫מפיו של כסיל‪ .‬שוקיו של הפיסח נראות דלות וגרומות‪ ,‬שלא כמו‬
‫שנתכוון לבוראן הבורא‪ .‬כך בדיוק נשמעים המשלים בפי הכסיל‪.‬‬

                         ‫צולעים על ירכם‪ .‬לא כמו שהתכוון השולח‪.‬‬

                       ‫ִּכ ְצר ֹור ֶא ֶבן ְּב ַמְר ֵּג ָמה ֵּכן נ ֹו ֵתן ִל ְכ ִסיל ָּכב ֹוד‬

‫האבן שדוד קלע בגוליית — זה סוג הכבוד שצריך להעניק לכסילים‬
‫בכל אתר‪ .‬המרגמה היא בליסטרה שבה היו רוגמים אבנים גדולות‬
‫למרחק‪ ,‬אל מעל לחומות העיר הנצורה‪ .‬כך גם הכבוד שאתה צריך‬

                                         ‫להעניק לכסיל‪ ,‬אבן במצח‪.‬‬

                         ‫ח ֹו ַח ָע ָלה ְב ַיד ׁ ִש ּכ ֹור ּו ָמׁ ָשל ְּב ִפי ְכ ִסי ִלים‬

‫ישי מלגלג על עצמו‪ :‬חוח עלה ביד שיכור — כמו ששיכור לא יצליח‬
‫לקטוף חוח בגלל קוציו המרובים‪ ,‬כך לא יצליח רועה פשוט כמוני‬

                                            ‫להמציא משלים חכמים‪.‬‬
   304   305   306   307   308   309   310   311   312   313   314