Page 307 - 26316
P. 307

‫וכ קרפ | ‪307‬‬

‫יפזז דוד במחולות עם העם כאחד הריקים‪ .‬ואשתו מיכל‪ ,‬שגדלה‬
                  ‫בארמון‪ ,‬תנזוף בו על התנהגותו שאינה יאה למלך‪.‬‬

‫כשלג בקיץ וכמטר בקציר — עולם הדימויים שלו לקוח שוב‬
‫מעולמם של רועי הצאן המבלים ימיהם בשדות השלף ובכרי המרעה‪.‬‬
‫צינת השלג בקיץ והמים הצוננים בעת הקציר תוארו לעיל כדברים‬
‫חיוביים‪ .‬אך שלג בקיץ ומטר בקציר גורמים נזק לחקלאות‪ .‬ונאמר‬
‫(יומא נג‪ ,‬ב)‪ַ :‬אל ִּתׁ ְש ַמע ִל ְת ִפ ַּלת ע ֹו ְבֵרי ְ ּדָר ִכים ַה ְּמ ַב ְּקׁ ִשים ׁ ֶש ּלֹא ֵיֵרד‬
‫ֶּגׁ ֶשם‪ְּ ,‬בׁ ָש ָעה ׁ ֶש ָהע ֹו ָלם ָצִרי ְך ל ֹו‪ .‬השלג והגשם שלא בעתם עשויים‬
‫לפגוע ביבולים‪ ,‬וכך הכבוד סופו שיפגע בכסיל‪ ,‬למשל‪ ,‬בעת‬

                      ‫שיבקשוהו לפתוח את פיו ולומר דברי חוכמה‪.‬‬

                  ‫ַּכ ִּצ ּפ ֹור ָלנ ּוד ַּכ ְ ּדר ֹור ָלע ּוף ֵּכן ִק ְל ַלת ִח ָּנם ל ֹו ָת ֹבא‬

‫עוד תזכה בני שיקללוך בני האדם קללות חינם‪ .‬אל תנסה לנקום בהם‬
‫כי הקללות נעלמות כמו ציפורים נודדות‪ .‬גם כאן חוזה ישי את הקללות‬
‫שאכן ספג דוד בהמשך דרכו מפיו של שמעי בן גרא‪ ,‬בן משפחתו של‬
‫שאול‪ .‬ואכן‪ ,‬דוד לא הרג את אותו שמעי‪ ,‬אלא הבליג ברוח צוואת‬
‫אביו‪ .‬והנמשל‪ :‬שני סוגים של ציפורים מתוארים כאן‪ ,‬אחת נקראת‬
‫ציפור נוד‪ ,‬ללא שם ספציפי‪ ,‬ואחת נקראת דרור‪ .‬הדרור מוכר לתושבי‬
‫הארץ כי שוהה פה כל ימות השנה‪ ,‬ואילו ציפור נוד פחות מוכרת‬
‫ליושבי הארץ כי היא באה והולכת‪ .‬והן משמשות משל למה שנאמר‬
‫קודם על נזקי מזג אוויר הפכפך‪ .‬השלג גורם לציפורים הנודדות לנוד‪,‬‬
‫לנדוד לארץ אחרת‪ ,‬ואילו מטר בקציר אינו מניס את הדרורים אלא‬
‫מועיל להם‪ ,‬שהכנסת החיטה לאסמים מתעכבת ובינתיים יש להם מה‬
‫לאכול‪ ,‬וכך הדרורים מסיבים נזק נוסף לחקלאות‪ .‬ועל החקלאי באה‬

                                                         ‫קללת חינם‪.‬‬

                      ‫ׁש ֹוט ַל ּס ּוס ֶמ ֶתג ַל ֲחמ ֹור ְוׁ ֵש ֶבט ְל ֵגו ְּכ ִסי ִלים‬

‫שוב מעניק חקלאי ורועה צאן זקן עצות למלך‪ ...‬כמו שלימדתי‬
‫אותך לשלוט בסוס ובחמור‪ ,‬כך הדרך לשלוט גם בבני האדם‪ .‬שלמה‪,‬‬
‫המצטט את צוואת ישי‪ ,‬הסבא החכם שלו‪ ,‬מביא לנו את המקור שממנו‬
   302   303   304   305   306   307   308   309   310   311   312