Page 115 - Step and repeat document 1
P. 115
פרצוף של צועני
תוהה אם המלחמה וההתפכחות ממנה והוויכוחים סביב
ארץ ישראל השלמה מעסיקים את נסים ,והוא כותב:
"ככל שהגבולות מתרחבים ,מצטמק
מרווח המחיה לאנשים כמוהו .הוא מוצא
עצמו חנוק ,לחוץ מכל צד .הצבא משתלט
על כל פינה .לאנשים אין שקט נפשי ,אין
כוח ,אין עצבים לשמוע דברים שדורשים
הקשבה מרוכזת ...המעטים שאהבו את
ההצגה לפני שנים ,כבר לא רואים מאז
המלחמה תיאטרון ...הקהל אינו רוצה
לשמוע היום דברים נגד ...לתיאטרון
יש היום זכות קיום בתור האומנות של
המושפלים ,המובסים ,המסכנים .הקולנוע
הוא ,לעומת זאת ,אומנות המנצחים,
היפים ,האכזריים".
"אולי הקהל פשוט לא הבין את ההצגה שלך?" תוהה
משה.
"מרבית הצופים לא קלטו בכלל במה המדובר...
יש כאן קו בהירות נמוך מאוד ",אומר לו אלוני ,והקהל
בורח כי "הם רוצים שתטרוף אותם בגסות ,שתטיח
עליהם דברים חד־משמעיים ".ואחרי רגע של שתיקה,
115
