Page 116 - Step and repeat document 1

‫יהונתן גפן‬

‫ואולי לגימה של שוט ויסקי הוא מוסיף‪" :‬שונא את‬
‫התיאטרון‪ ,‬שונא את השחקנים‪ ,‬שונא את הקהל —‬

‫שונא הכול‪".‬‬

‫בשנת ‪ 1979‬הנהלת תיאטרון "הקאמרי" מבקשת להפיק‬
‫שוב את "נפוליון"‪ .‬תשע שנים חלפו מאז עוגת הנפוליון‬
‫הראשונה שלא עלתה יפה‪ ,‬וב"קאמרי" רוצים לנסות‬
‫שוב‪ .‬אבל אחרי שלושים הצגות בלבד גם נפוליון השני‬
‫נופל‪ .‬לפני הצגת הבכורה להצגה המתחדשת משה נתן‬
‫מראיין את אלוני‪ .‬זאת תהיה הפגישה האחרונה בין‬
‫השניים‪ .‬משה‪ ,‬הצעיר ונעים ההליכות‪ֵ ,‬יצא כעבור שבוע‬
‫מדירתו ברמת אביב‪ ,‬ואוטובוס ימחץ אותו‪ .‬רבים מאוד‬
‫יתגעגעו אליו‪ .‬בשיחה האחרונה הזאת אלוני כמעט חוזה‬
‫את תיאטרון העתיד העלוב בארצנו‪ ,‬שיהיה ברובו בידור‬
‫להמונים‪ ,‬הצגות אקטואליה רלוונטיות ומכונה הפולטת‬

‫מיוזיקלים קלילים‪:‬‬

‫"התיאטרון כולו נהפך למין בידור‪...‬‬
‫בידור במובן הרע של המילה‪ .‬אתה מקבל‬
‫לעבודה שחקנים שכל מה שהם יודעים‬
‫לעשות זה מחזות של החבר'ה וקומדיות‬
‫אמריקאיות‪ .‬הם כבר לא עושים את‬
‫סטרינדברג או פירנדלו‪ .‬הם לא עוברים‬

‫‪116‬‬