Page 125 - Step and repeat document 1
P. 125
פרצוף של צועני
"בוכה?( ...מאזין) בוכה ...אולי הדוב בוכה
על השלג ,לה נז' ,דאז ...מי פה בינינו יכול
להגיד למה דוב בוכה כשכולנו — מלמעלה
עד למטה — בוכים בכל הזדמנות על
החיים האלה — היפים! המרים! — שעפים
כמו עשן סוג ב' מארובה של אונייה עם
אנטנות מקולקלות ...תנו לדוב לבכות!"
ב־ 1971תיאטרון "הבימה" מציג את "הצוענים של יפו".
באופן מפתיע הקהל מגיע ,והמסך הצועני עולה ויורד
מאה ושבע פעמים! אולי הסיבה להצלחה היא שהפעם
אלוני לא לוקח אותנו לארצות רחוקות ואקזוטיות ,אלא
נשאר פה וכותב מחזה על הארץ ,על יפו ,עיר של מהגרים
ועלובי חיים .רקע המחזה הפעם קרוב עד כאב למציאות
היהודית הכואבת :הסבל היהודי והשואה (מילה שלא
נאמרת בהצגה!) .השואה של היהודים נפגשת עם שואת
הצוענים .לאף עם אין מונופול על זוועות העבר .בגלל
ההשוואה הזאת מנכ"ל התיאטרון ,גבריאל צפרוני ,קורא
לאלוני למשרדו לשיחה ונוזף בו" :איך בכלל אפשר
להשוות בין חיסול של שישה מיליון לרצח של כמה
מאות אלפי צוענים!" כאילו אפשר לכמת מוות של
עמים .הוא מטיח בו שזה מחזה אנטי־ציוני!
נסים אינו עונה לו.
125
