Page 16 - Step and repeat document 1
P. 16
יהונתן גפן
העייפות ,מחכה שליטה־מרלן תתעורר כבר ותכין לו
ארוחת בוקר .ראשו צונח לרגע ,הוא נרדם ,ושוב מבקרים
אותו אדי קינג הזועם מהמחזה שקבר אותו בעודו חי,
והוא עד היום לא מבין למה .זה פגע בו כהוגן .בשנות
ההדחה והגלות שלו הוא היה מריר ושביר ,אבל הוא
מעולם לא כעס .לא ,תודה .כמו שניסן נתיב אמר לו
פעם ,אולי על "המלך ליר" של שייקספיר" :מלך אף
פעם לא נעלב ,הוא רק תמה".
נסים תמה .ועצוב .ושותק.
בכל המחזות שלו אלוני סלל לנו דרכי בריחה
מכושפות מהמציאות אל הנשגב והפנטסטי ,וניחם את
העם בסיפורים על מלכים וצוענים ,מזימות עתיקות
וליצנים ,נסיכות ונפוליון ,כל כך רחוק מהאקטואליה
האפורה ומהמציאות היום־יומית המשעממת והמכבידה,
כפי שכתב המשורר ט"ס אליוט" :המין האנושי אינו יכול
לשאת כמות כזאת של מציאות".
בתמונות הארכיון שלו אנחנו רואים ,בדרך כלל
בשחור־לבן ,גבר עם יופי עוצר נשימה ,מעין מרצ'לו
מסטרויאני מקומי עם בלורית מתנפנפת וסדק של חיוך.
ברוב התמונות הוא עם משקפי שמש ,אולי כדי שלא
נראה שגם כשהשפתיים מחייכות העיניים נוגות.
הוא יודע שמלבד השבץ הוא סובל ממחלה נוספת:
"לה טריסטזה" ,מילה ספרדית שפירושה הוא "מחלת
16
