Page 17 - Step and repeat document 1
P. 17
פרצוף של צועני
העצבות" ,שעליה כתב ב"דודה ליזה" .מחלת העצבות
העצית שיבשה והמיתה מיליוני עצי הדר ,מרוב עצב ולא
משום דבר אחר ,כפי שהסביר בהצגה דוקטור אטלס,
האגרונום המכובד .אבל האם המחלה הזאת יכולה
להמית ולייבש גם בני אדם?
הוא קם מכיסא הגלגלים עייף ,ונע עם ההליכון
למקלחת ,מביט במראה .פניו נפולות ונפוחות,
העפעפיים נפולים ,והוא חושב אם זה נכון מה שאומרים,
שבסוף חייו האדם מקבל את הפנים האחרונות ,הנכונות
והראויות שלו ,ואומר לעצמו" ,פרצוף של צועני!" ואז
מחייך חצי חיוך ,בגלל השיתוק ,והעיניים שלו שמחות
כשהוא משמיע צחוק מפתיע ,רם ומתגלגל ,שאולי יעיר
את ליטה־מרלן .מתי הוא צחק בפעם האחרונה?
הוא שוב עוצם עיניים וחושב אחורה :הוא נולד
ב־ ,1926ב־ 24באוגוסט ,הלוהט בחודשים (אולי בגלל
זה ישנא כל חייו את הקיץ הישראלי החורך) ,בשכונת
פלורנטין ,למשפחה קשת יום ,אבא שנגע בו רק בחגורה,
ואמא שאבא אמר עליה שהיא נואפת .ילדות והרפתקאות
דמיוניות עם חברים ברחובות ובגנים ,רק כדי לא להיות
כלוא בבית האלים .הבריחה הנערית אל הכתיבה ,היומן
והסיפורים ,חילצה אותו מכל זה לפנטזיות ולחלומות .אחר
כך היה חייל וקצין בגבעתי והשתתף במלחמת העצמאות
בקרב הנורא והעקוב מדם בעיבדיס ,שבו התחכך במוות
17
