Page 42 - 26422
P. 42
42׀ מיה שרידן
חייכתי ולגמתי מהקפה .״אתה יודע שאתה יכול לסמוך עליי.״
לסנטיאגו היה חבר בעיירה סמוכה לאזור שנפגע במיוחד מרעידת
האדמה ,ואני אעביר לידיו את המכונית ברגע שנגיע לשם .משם
נצטרך ללכת ברגל כי הכבישים חסומים או מסוכנים מדי לנסיעה.
סנטיאגו צחק .״ותשמור על החברה שלך ,כן?״ הוא הרים את
גבותיו בתנועה מעלה ומטה ,חיוכו מרומז .לעזאזל ,השמש עוד לא
זרחה והוא כבר מחייך .הייתה לי תחושה שהוא מחייך גם בשנתו.
אבל הוא היה אדם שיכולתי לסמוך עליו ,אחד המעטים ,אז רק
הנדתי בראשי .״עסקים ,סנטיאגו .החברה שלי היא לקוחה.״
הוא משך בכתפיו .״אה ,דברים משתנים לפעמים ,אחי.״ הוא
בחן אותי .״היא שלך עכשיו .היא באחריותך ,לא?״ ולפני שהספקתי
לענות שמעתי את ליבי יורדת במדרגות שנייה או שתיים לפני
שעיניו של סנטיאגו נעו מאחוריי וחיוכו התרחב .״בואנוס דיאס.״
הבטתי מעבר לכתפי וראיתי את ליבי נכנסת לחדר ,מהוססת,
עיניה ישנוניות .היא הייתה לבושה כבר ,שיערה משוך בפקעת על
ראשה כמו ביום הקודם .״בואנוס דיאס,״ היא אמרה לסנטיאגו
לפני שהסתכלה עליי .״סליחה ,נראה שלא התעוררתי בזמן .היינו
צריכים לעזוב עם עלות השחר .למה לא הערת אותי?״
״חשבתי שעוד שעה לא תזיק ,ונראית כמי שזקוקה לשינה.
רוצה לאכול משהו? אשתו של סנטיאגו ,מריאנה ,תכין לך ביצים.״
היא נענעה בראשה .״רק קפה יהיה מעולה.״
מריאנה נכנסה לחדר בצעד נמרץ ,הציגה את עצמה ומזגה
לליבי ספל קפה .לאחר רבע שעה הורדתי למטה את התרמילים,
העמסתי אותם במכוניתו של סנטיאגו ומיהרנו להיפרד לשלום.
״תיזהרו,״ סנטיאגו אמר ונד לעברי ברצינות שונה מהרגיל ,מבטו
נע אל ליבי שישבה במכונית ,ואז השיב את מבטו אליי.
