Page 44 - 26422

‫‪ 44‬׀ מיה שרידן‬

‫״במשך עשר שנים הייתי בצבא‪ ,‬ביחידת אריות הים‪ .‬לאחר מכן‬
‫ביצעתי עבודות כקבלן משנה אבל לא יכולתי לסבול את המגבלות‪,‬‬

‫אז התחלתי לעבוד כקבלן עצמאי‪.‬״‬
‫״קבלן משנה? כאילו של הממשלה?״‬

‫משכתי בכתפיי‪ .‬״רוב הזמן‪.‬״‬
‫״אה‪,‬״ היא אמרה שוב‪ .‬״אז אתה כמו שכיר חרב עכשיו?״‬

‫״אפשר לנסח את זה ככה‪.‬״‬
‫״קיבלת אזרחות אמריקנית או איך זה עבד?״‬
‫״נולדתי בלוס אנג׳לס‪.‬״ שיחקתי בפתח היציאה של המזגן‪,‬‬
‫והזזתי אותו כך שהוא הפריח את האוויר הקר ישירות על פניי‪.‬‬
‫״אמא שלי ואני חזרנו לקולומביה‪ ,‬ממנה היא באה‪ ,‬כשהייתי תינוק‪.‬״‬

‫״אבל אין לך מבטא‪.‬״‬
‫״עבדתי על זה‪ .‬מאפיינים מגדירים שאינך יכול להסתיר או‬

‫להצניע אינם עוזרים כשאתה קבלן של הממשלה‪.‬״‬
‫״אה‪.‬״ היא שתקה לרגע שעה שהנוף חלף על פנינו‪ .‬״קבלן של‬
‫הממשלה‪.‬״ היא שתקה שוב‪ .‬״אני מבינה עכשיו למה התכוונת‬
‫כשאמרת שלרוב אתה לא לוקח משימות כמו שלי‪ .‬אז למה הסכמת?‬

‫למה הסכמת לעזור לאישה לאתר את ארוסה האבוד?״‬
‫״אני לא עוזר לך למצוא אותו‪ .‬אני לוקח אותך אליו‪.‬״‬

‫״אתה מבין למה אני מתכוונת‪.‬״‬
‫שתקתי לרגע ולא נתתי לפניי להביע דבר‪ .‬״אמרתי לך‪ .‬יש לי‬
‫עסקים ליד פלומינו‪ .‬כששמעתי עלייך‪ ,‬חשבתי שנוצרה לי כאן‬

‫הזדמנות לעשות עוד קצת כסף‪ ,‬ואני בכל מקרה בכיוון‪.‬״‬
‫הקמט היה עדיין בין גבותיה כשהבטתי בה‪ ,‬אבל כשעינינו‬
‫נפגשו הוא נעלם והיא פלטה אוויר‪ .‬״טוב‪ ,‬אז שוב תודה‪ .‬אני שמחה‬

‫שזה יצא טוב לשנינו‪.‬״‬