Page 49 - 26422

‫מחפשת ׀ ‪49‬‬

‫היא הסירה את נייר העטיפה וכמעט ציפיתי לראות אותה‬
‫מעקמת את אפה בבלבול או סלידה לקראת מה שהייתי בטוח שהוא‬
‫אוכל לא מוכר‪ .‬אבל היא פשוט הגישה את הלביבה לשפתיה‪ ,‬נגסה‬

‫בה‪ ,‬לעסה והמהמה בהערכה‪.‬‬
‫אכלנו בשתיקה במשך רגע ואז ליבי צמצמה את עיניה למראה‬

‫נץ שחג מעלינו‪ .‬״האם הוא רואה פגר או משהו?״‬
‫״את חושבת על עיט‪.‬״‬

‫ליבי צחקה חרש‪ .‬״נצים‪ ,‬עיטים‪ ,‬מה אני מבינה בכלל? אני‬
‫עירונית מצויה‪.‬״‬

‫״אחרי כל זה את תכירי היטב את חיי הכפר‪ ,‬עירונית מצויה‪.‬״‬
‫היא הביטה בי בעיניים משועשעות‪ ,‬ואז התעשתה‪ .‬״אתה חושב‬
‫שניתקל בבעיות כשנגיע לאזורים מוכי רעידת האדמה והצונאמי?״‬
‫משכתי בכתפיי והבטתי אל המרחק בעיניים מכווצות‪ .‬״אני‬
‫אנסה בכול כוחי להתרחק מצרות‪ ,‬אבל אנחנו צריכים להיות‬

‫ערוכים לכל דבר‪.‬״‬
‫היא הנהנה וקימטה את מצחה‪ .‬״תראה לי?״‬

‫״להראות לך מה?״‬
‫״איך להתגונן‪ .‬איזה‪ ...‬מהלך שיעזור לי אם ניתקל בבעיות‪.‬״‬

‫״את לא צריכה מהלכים‪ .‬בשביל זה אני כאן‪.‬״‬
‫״אני יודעת‪ .‬אבל אתה לא יכול לשמור עליי בכל רגע נתון‪,‬‬

‫ואיך לומר‪ ...‬אף פעם אי אפשר לדעת‪.‬״‬
‫היא הניחה את ארוחת הצוהריים החצי אכולה שלה על מכסה‬
‫המנוע והסתובבה אליי‪ .‬בחנתי אותה‪ ,‬התחלתי בכפות רגליה‬
‫והנעתי את מבטי באיטיות על פני גופה‪ .‬היא הייתה רזה אבל נשית‪,‬‬
‫ואף שנראתה בכושר טוב‪ ,‬לא היה לה סיכוי לעמוד מול גבר עם‬

‫מסת שריר‪.‬‬