Page 54 - 26422
P. 54
54׀ מיה שרידן
אלוהים ,אני לא יכולה להרשות לעצמי שדעתי תהיה מוסחת
בגלל התנהגות ילדותית לגמרי כמו להיות מעורבת עם המדריך
השכור שלי ..ראשית ,אני הולכת למצוא את אלק ולהתעמת איתו,
ושנית ,אסור לי לאבד את הראש ,עקב פוטנציאל הסכנה .כן ,אין
ספק שיש לו גוף מדהים באופן מטורף ,ושזה רק נורמלי שאשים לב
לזה .איזו אישה לא הייתה מבחינה בזה? אבל אני אשתדל להתעלם
מהמודעות הפתאומית שלי לגבר הזה ואתמקד במצב הקיים — הוא
מבצע משימה ובעוד שבוע לא אראה אותו לעולם.
אחרי שאמרתי את כל זה לעצמי ,הצלחתי לעצום עיניים ולנוח
מעט .ועכשיו עצרנו בחזיתו של בית עץ קטן שתרנגולות התרוצצו
בחצרו הקדמית.
תומס יצא מתוך המכונית ואני עשיתי כמוהו ,הצטרפתי אליו
בקדמת הרכב וגלגלתי את צווארי וכתפיי כדי לשחרר את השרירים
התפוסים אחרי ישיבה של שעות .״פגשת את חברו של סנטיאגו?״
הוא הנהן כשפנינו לעבר הבית .״פעם אחת .סנטיאגו התקשר
אליו מראש כדי להודיע לו שאנחנו מגיעים .אנחנו לא נשארים.״
הוא הביט בי .״מכאן אנחנו ממשיכים ברגל ,ואני רוצה לצאת לדרך
כמה שיותר מהר כדי שנוכל למצוא מקום בטוח ללינת לילה.״
תומס דפק על הדלת וחיכינו ,מצפים לצעדים .כשאלה בוששו
להגיע ,תומס ירד מהמרפסת והצמיד את ידו למצחו כדי להגן על
עיניו בזמן שהשקיף אל חלקו האחורי של הבית .״יכול להיות
שהוא בשדה,״ הוא מלמל.
אחרי רגע ,הוא סב על עקבותיו .״אני אשאיר לו את המפתחות.
אני לא יודע מתי הוא יחזור ,ואנחנו לא צריכים לחכות.״
״איפה תניח את המפתחות?״
״בתא הכפפות .הוא ידע שהוא צריך לחפש שם.״
