Page 55 - 26422

‫מחפשת ׀ ‪55‬‬

‫תומס חזר למכונית לרגע ואז פגש אותי ליד תא המטען‪ .‬הוא‬
‫פתח אותו ושנינו הוצאנו את התרמילים שלנו‪ .‬הוא הכניס את‬
‫ידו לתרמילו לרגע והשליך לעברי בקבוק‪ .‬תפסתי אותו והבטתי‬
‫בתווית‪ .‬קרם הגנה‪ .‬״תמרחי על עצמך‪,‬״ אמר‪ .‬״את תזדקקי לזה‪.‬״‬
‫נמרחתי בקרם בפניי ובזרועותיי והחזרתי לו אותו‪ .‬הוא השיב‬
‫אותו לתרמילו וחבש את אותו כובע שהיה על ראשו בפגישתנו‬
‫הראשונה‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשעמד ולראשו הכובע הזה באור השמש‪ ,‬הוא‬
‫לא נראה לי מסוכן פחות מאשר באותו ערב בבר האפל‪ ,‬אלא שעתה‬
‫נוספה משמעות אחרת לסכנה‪ .‬הוא התבונן בי ותפס אותי מסתכלת‬
‫עליו; עיניו הצטמצמו מעט ולסתו קפצה באופן כמעט בלתי מורגש‬
‫כאילו הצליח איכשהו לקרוא את מחשבותיי והן עצבנו אותו‪ .‬לחיי‬

‫התכסו סומק כשהפניתי ממנו את מבטי‪.‬‬
‫לאחר חמש עשרה דקות היינו שוב על דרך העפר — הפעם‬

‫ברגל — והבית נהיה נקודה במרחק‪.‬‬
‫״הכביש הראשי באזור הזה נמחק לגמרי‪ ,‬ורק עכשיו המקומיים‬
‫התחילו לפנות אותו‪ .‬בשל כך כוחות ההצלה מגיעים באיטיות‬
‫גדולה כל־כך לעיירות ולכפרים הקטנים שמעבר למקום הזה‪,‬‬
‫למרכז רעש האדמה ולאזורים שנפגעו מהצונאמי‪ .‬את ודאי יודעת‬

‫את כל זה‪.‬״‬
‫״קראתי כל מה שאפשר‪ ,‬כן‪ ,‬אבל הידיעות על המתרחש באזורים‬
‫הכפריים היו מעטות מאוד‪ .‬אני בטוחה‪ ,‬שכמו כל האחרים‪ ,‬גם‬

‫צוותי החדשות לא הצליחו להגיע‪.‬״‬
‫ככל שהתקדמנו‪ ,‬כך העצים והשיחים נעשו סבוכים יותר‪ ,‬ואף‬
‫שהיה קשה לנוע באזורים אלה‪ ,‬הייתי אסירת תודה לצל‪ ,‬להקלה‬
‫מהשמש הקופחת שהטילה את קרניה עלינו בכל עוזה‪ .‬תומס צעד‬
‫בלי הפסקה ונראה שבלי מאמץ‪ ,‬והייתי צריכה לנוע במהירות כדי‬