Page 59 - 26422
P. 59
מחפשת ׀ 59
ראיתי שזווית פיו התרוממה מעט .החיוך נעלם באותה מהירות
שבה הופיע ואז הוא החל לטפל בכפות רגליי הפצועות.
לאחר שעות ,אחרי ארוחת ערב של ספגטי שהגיע באריזה
חומה קטנה ובקבוק מים ,מתחתי את גופי הדואב על שק שינה
קל שקניתי .שק השינה הגיע ארוז בתוך תיק קטן כל־כך ,שיכולתי
להחזיקו בכף יד אחת .תומס הביא משהו דומה ,והוא התפרקד עליו
במרחק לא גדול ממני ,ידיו מאחורי ראשו כפי שהיו בלילה שלפני.
הירח היה צהבהב ובוהק ואני ראיתי פיסת עור כשחולצת הטריקו
שלו התרוממה עם תנועותיו .הרגשתי שדמי משתולל והסטתי את
מבטי ,מאלצת את עצמי לחשוב על פניו יפות התואר של אלק,
נזכרת כיצד שיערו בצבע החול נפל על חלקת מצחו וכיצד נהגתי
להסיטו משם .מה הרגשתי כשעשיתי את זה? התקשיתי לזכור.
ליבי נחמץ מצער .מאובדן.
הסתובבתי על צידי לעבר תומס ועיניי כבדו אף על פי שנשכבתי
כמה דקות בלבד קודם לכן .בשל סיבה כלשהי הרגשתי צורך
להצדיק את המסע הזה באותו רגע — אולי לא בפני תומס ,אולי רק
לעצמי .לתומס לא היה מושג שהרגשתי אשמה על כך ששמתי לב
להיותו מושך כל־כך גופנית בעודי מסכנת כל־כך הרבה למען גבר
אחר .אבל כך היה ,וזה גרם לי לתחושת עצבות וסוג של ייאוש.
זה גרם לי להרגיש כאילו עליי לפקפק בדברים ,ועכשיו כבר היה
מאוחר מדי לזה .חייתי ונשמתי כל שאלה אפשרית מאז שאלק
נעלם .לא ,קיבלתי החלטה ,אני כאן ,במחנה זמני זה ,מסתובבת עם
תרמיל על הגב בארץ נוכרייה ,ואני חייבת להשלים את המסע .אין
לי ברירה אחרת מפני שתומס בדרכו לפלומינו ,איתי או בלעדיי,
וידעתי שהוא לא ישוב על עקבותיו רק כי הלקוחה שלו מתחילה
לפקפק ברצינות כוונותיה .שוב.
