Page 61 - 26422

‫מחפשת ׀ ‪61‬‬

‫להקדיש להם תשומת לב‪ .‬דברים‪ ...‬טוב‪ ,‬איך שלא יהיה‪,‬״ אמרתי‪,‬‬
‫יודעת שזו שיחה לזמן אחר‪ ,‬שיחה שעוד לא ניהלתי במלואה אפילו‬
‫עם עצמי ועוד לא הייתי מוכנה לנהל עם מישהו אחר‪ ,‬״אני יודעת‬
‫שרבים הסיכויים שאם אמצא את אלק בפלומינו‪ ,‬הוא לא יהיה‬
‫מאושר במיוחד לראות אותי‪ .‬אני מוכנה לזה‪.‬״ נדמה לי‪ .‬פקחתי‬
‫את עיניי וראיתי שאף שתומס נותר באותה תנוחה‪ ,‬הוא הפנה את‬
‫ראשו להביט בי‪ .‬וגם ממרחק של כמה מטרים‪ ,‬יכולתי להרגיש את‬
‫עוצמת מבטן של עיניו המיוחדות‪ ,‬שהיו נעוצות בי כעת‪ ,‬חוקרות‬

‫את נימי נפשי‪.‬‬
‫״נטשו אותי פעם אחת‪,‬״ לחשתי‪ .‬״איבדתי את אחותי ואת אמא‬
‫שלי‪ ,‬ואולי אמא שלי לא הייתה אדם טוב‪ ,‬אולי היא קיבלה שורה‬
‫של החלטות גרועות‪ ,‬אבל אני עדיין מרגישה שאיבדתי אותה —‬
‫גם עכשיו — ואני תוהה אם בהינתן ההזדמנות‪ ,‬אם בהינתן עזרה‬
‫ראויה‪ ,‬אולי אז היא הייתה יכולה לשנות את פני הדברים‪.‬״ שוב‬
‫השתתקתי‪ .‬״אולי גם אלק קיבל החלטות גרועות‪ ,‬אולי הוא פישל‬
‫ונבהל וברח‪ .‬אבל אולי צריך להוכיח לו שכולם ראויים להזדמנות‬
‫שנייה ושאני אעמוד לצידו ושאנחנו נתמודד עם הבעיות יחד מפני‬
‫שזה מה שעושים במשפחה‪ .‬אני לא אנטוש אותו‪ ,‬מפני שאני יודעת‬
‫איך זה‪ ,‬ואני מסרבת לעשות את זה לאחרים‪ .‬ואם יתברר שאני‬
‫שוטה‪ ,‬אז לפחות אני אהיה שוטה מדעת‪ .‬לפחות אדע שנלחמתי‪.‬״‬
‫המילים האחרונות שלי שייטו באוויר כשעיניי נעצמו וגופי‬
‫היגע ומוחי המוטרד החלו להיכנע לקריאת המנוחה‪ .‬רגע לפני‬

‫שנכנעתי‪ ,‬שמעתי את תומס אומר בשקט‪ ,‬״הוא השוטה‪ ,‬ליבי‪.‬״‬