Page 57 - 26422

‫מחפשת ׀ ‪57‬‬

‫התיישבתי מייד על סלע שראיתי במרחק כמה מטרים‪ ,‬ניסיתי לא‬
‫להעוות את פניי בכאב ובחנתי את השטח שהוא בחר‪ .‬הוא היה בתוך‬
‫חורשת עצים‪ ,‬אבל הייתה שם קרחת יער נקיה ברובה משיחים ורק‬
‫אבנים מעטות היו פזורות פה ושם‪ .‬המקום היה צונן ושלו‪ ,‬וקרניים‬
‫של אור רך הסתננו מבעד לעלוות הצמרות‪ .‬ליבי נרגע והדם כבר‬
‫לא הלם באוזניי‪ ,‬ואוושה קלה של ענפים נעים ברוח וזמרת ציפורים‬

‫החלו לחדור אל מוחי היגע‪.‬‬
‫מבעד לפתח בין העצים יכולתי לראות שהשמש כמעט נעלמה‬
‫מעבר לאופק‪ .‬הוצאתי את הטלפון הסלולרי שלי וראיתי שאין‬
‫קליטה‪ .‬שלחתי לכריסטינה הודעה מהירה כשיצאנו מריונגרו‬
‫באותו בוקר והיא שלחה לי הודעה בחזרה וביקשה שאזהר וכתבה‬
‫שהיא אוהבת אותי‪ .‬נראה שזו תהיה התכתובת האחרונה שלי עד‪...‬‬

‫עד שאוכל לכתוב לה שוב‪.‬‬
‫תומס הוריד מעליו את תרמילו והתיישב על סלע מולי‪ .‬הוא‬
‫פתח את המימייה והגיש אותה לפיו‪ ,‬הטה לאחור את ראשו וצפה בי‬
‫בזמן ששתה‪ .‬צווארו נע בקצב כשבלע‪ ,‬והמראה נדמה לי אינטימי‬
‫בשל סיבה כלשהי‪ .‬הפניתי את מבטי בתחושת אי נוחות‪ .‬״רוצה‬

‫להוריד את התרמיל שלך?״‬
‫פגשתי את מבטו והנהנתי כשהוא סגר את המימייה‪ .‬״כן‪ .‬אני‬

‫פשוט זקוקה לרגע‪.‬״‬
‫הוא התבונן בי במשך כמה רגעים‪ ,‬עיניו נעות מכפות רגליי עד‬
‫פניי‪ ,‬ודומה שביקש לאמוד את מצבי‪ .‬הבעתו נותרה עלומה‪ .‬״היית‬

‫בסדר היום‪.‬״‬
‫״תודה‪.‬״ הזדקפתי ונעתי באיטיות‪ ,‬שריריי זועקים עם המאמץ‬
‫הקל ביותר אחרי שזה עתה זכו למנוחה‪ .‬עשיתי צעד קדימה ולא‬
‫יכולתי לכבוש את כיווץ העיניים שהתלווה לשפשוף השלפוחיות‬