Page 60 - 26422

‫‪ 60‬׀ מיה שרידן‬

‫״אמרתי לך שאומצתי‪,‬״ אמרתי ואף שתומס לא זז‪ ,‬ידעתי שהוא‬
‫מקשיב‪ .‬הוא שכב בלי ניע‪ ,‬זרועותיו שלובות מתחת לראשו כשבהה‬
‫בירח הזוהר‪ .‬״המסמכים שלי היו חסויים אבל יש לי זיכרון אחד‪...‬״‬
‫קיפלתי את זרועי מתחת ללחיי ודמיינתי את אותו חדר עלוב‪ ,‬ראיתי‬
‫בעיני רוחי את הילדה הקטנה שישבה בפינה ובכתה‪ ,‬נזלת מרוחה‬
‫על לחייה‪ .‬היא הדיפה צחנה של שתן‪ ,‬ואני ידעתי שהיא הרטיבה‬
‫את מכנסיה‪ .‬״הייתה לי אחות — אני חושבת שהיא הייתה צעירה‬
‫ממני‪ .‬זה לפחות הזיכרון הראשון שיש לי‪ ,‬אף על פי שאני לא‬
‫יודעת בכמה שנים היא צעירה ממני‪ .‬אני‪ ...‬אני ספגתי את הרוע —‬
‫כך אני זוכרת שחשבתי על זה — כאשר היה גבר בסביבה‪ ,‬אחד‬
‫החברים של אמא שלנו‪ ,‬כנראה‪ .‬אני זוכרת שאחותי הקטנה בכתה‪,‬‬
‫ואני זוכרת שניסיתי להבין מה עליי לעשות מפני שעברו כמה‬
‫ימים מאז שאמא שלנו חזרה הביתה‪ .‬אני זוכרת שהייתי רעבה‪ .‬אני‬
‫זוכרת את ההרגשה ההיא‪ ,‬של הרעב‪.‬״ השתתקתי לרגע כשזכרתי‬
‫את הכאב המעורפל והמטושטש שפעם עמוק בבטני‪ .‬״כל־כך‬
‫הרבה מכל זה‪ ...‬עמום וסתום‪ ,‬מלא חורים‪ ,‬ואני לא יודעת אם אלה‬
‫זיכרונות או חלומות שהפקתי במוחי‪ .‬אני לא יכולה להבדיל בין‬
‫זה לזה‪ .‬הייתי צעירה כל־כך‪ .‬אבל אני זוכרת את ההרגשה של‪...‬‬
‫של ביחד‪ ,‬של לרצות לא רק לדאוג לעצמי אלא גם את הידיעה‬
‫שאני צריכה לדאוג לה‪ ,‬מפני שאנחנו בנות משפחה‪ .‬אני זוכרת את‬

‫תחושת התכלית‪.‬״ אהבה‪.‬‬
‫שתקתי לרגע קצר‪ .‬״גם אלק יתום כמוני‪,‬״ אמרתי בקול‬
‫חרישי‪ .‬״הוא איבד את הוריו כשהיה צעיר ואני‪ ...‬הייתי‪ ...‬עודני‬
‫בת המשפחה היחידה שלו‪.‬״ עצמתי את עיניי כשאספתי את‬
‫מחשבותיי‪ .‬״ועדיין‪ ,‬אני יודעת שקיים סיכוי רב שאלק עזב אותי‪.‬‬
‫כשאני מביטה לאחור עכשיו‪ ,‬אני רואה דברים שאולי הייתי צריכה‬