Page 56 - 26422

‫‪ 56‬׀ מיה שרידן‬

‫לא לפגר אחריו‪ ,‬אבל לא התלוננתי‪ .‬שכרתי אותו כדי שיעשה את‬
‫זה‪ ,‬ואני אמות לפני שאבקש ממנו להאט‪ .‬הוא התווה את הדרך‬
‫הזו‪ ,‬ואני איענה לו בנושאי קצב ההתקדמות שלנו‪ .‬ובכל זאת‪...‬‬
‫הוא ודאי ידע שאני לא מתקרבת אפילו לסיבולת שלו‪ .‬הזעתי כמו‬
‫חזיר‪ ,‬ושריריי צרבו‪ ,‬וכבר נוצרו כמה שלפוחיות על כפות רגליי‪.‬‬
‫בסבלי‪ ,‬תהיתי באופן לגמרי לא הגיוני אם הגבר הזה מעניש אותי‬
‫על משהו‪ .‬ידעתי שהכאב והעייפות הם שמדברים‪ ,‬כך שהדפתי את‬

‫המחשבות האלו הצידה ומיהרתי להדביק את הקצב‪.‬‬
‫בכמה אזורים היו שבילים ודרכי עפר קיימים‪ ,‬ובאחרים היינו‬
‫צריכים לנוע בתוך סבך העצים ולפלס לעצמנו נתיב‪ .‬צעדתי‬
‫בעקבות תומס והקפדתי לעמוד בקצב שלו‪ .‬התנשפתי במאמץ‬
‫והזיעה נטפה בין שדיי והחליקה במורד גבי‪ ,‬בעוד הוא אפילו לא‬

‫היה מכוסה דוק של זיעה‪.‬‬
‫ובדיוק כשחשבתי שאני עומדת למות‪ ,‬הוא עצר באופן פתאומי‬
‫כל־כך‪ ,‬שכמעט נתקלתי בגבו‪ .‬ניסיתי להתנהג בנונשלנטיות‪ ,‬אבל‬
‫בכל פעם שהוא אמר לי שעוצרים להפסקת מים‪ ,‬הייתי אסירת‬
‫תודה כל־כך‪ ,‬שהרגשתי שדמעות צורבות את עיניי‪ .‬הוא הושיט‬
‫לי מימייה שנשא‪ ,‬ואני שתיתי מהמים באיטיות וניסיתי למתוח‬
‫את רגעי המנוחה כמה שרק אפשר‪ .‬ואז המשכנו‪ ,‬וככל שהשמש‬

‫העריבה‪ ,‬השמיים התעמעמו יותר ויותר‪.‬‬
‫כשתומס עצר שוב לפתע‪ ,‬כן נתקעתי בו‪ ,‬והשתנקתי כשהחלק‬
‫הקדמי של גופי נחבט בגבו החסון‪ .‬״אופס‪,‬״ אמרתי‪ ,‬מבולבלת‪.‬‬
‫צעדתי כבתוך כישוף מוזר כלשהו‪ ,‬עסוקה בעצמי‪ ,‬לא לגמרי‬

‫מודעת לנעשה סביבי‪.‬‬
‫תומס הסתובב ובחן אותי‪ .‬״נעצור כאן‪.‬״‬
‫כמעט גנחתי בהקלה‪ ,‬אבל כבשתי את הצורך ופשוט הנהנתי‪.‬‬