Page 5 - 26422

‫פרולוג‬

‫״קח‪,‬״ ּד ֹו ִדי התיז‪ ,‬הודף לעברי צרור בד שמשקולת צמודה לתחתיתו‪.‬‬
‫״תמצא מקום לשים את זה‪.‬״‬

‫את זה? הסטתי פינה של הבד והצצתי פנימה‪ .‬זוג עיניים עגולות‬
‫בצבע ויסקי החזירו לי מבט‪.‬‬

‫״מזכיר לי א ֹות ָך‪ ,‬יצור קטן ממוצא מעורב‪,‬״ דודי אמר ובקולו‬
‫נימה אכזרית‪ ,‬צחוק מלגלג בוקע מתוך חזהו דמוי החבית‪.‬‬

‫״וטיפש‪,‬״ הוסיף בן דודי בלעג כשחלף על פניי‪ ,‬מעלה אבק‬
‫במכוון בדרכו‪ .‬זעם ובושה בערו בתוכי‪ .‬רציתי להלום בעפר בפניו‬
‫הרופסים של בן דודי‪ .‬אבל ידעתי מה יקרה אם אעשה את זה‪ .‬דודי‬
‫יכה בי חזק שבעתיים‪ .‬לפעמים זה היה שווה את זה‪ ,‬אבל היום‪...‬‬

‫היום ידיי היו מלאות‪.‬‬
‫הטבתי את אחיזתי בצרור שבזרועותיי והבד נפתח‪ ,‬חושף‬
‫כלבלב קטן‪ .‬מחצית מפניו הייתה חומה והמחצית השנייה לבנה‪,‬‬
‫ופס בהיר חצה בין שני הצדדים‪ .‬יצור קטן ממוצא מעורב‪ .‬בחנתי‬

‫אותו בסקרנות והוא החזיר לי מבט בעיניים מלאות רגש‪.‬‬
‫התכופפתי והנחתי את הצרור על הקרקע‪ ,‬והכלבלב קפץ החוצה‪,‬‬
‫זנבו הקטן מכשכש כה חזק ומהר עד כי גרם לאחוריו לרעוד מצד‬

‫אל צד‪ .‬פי נמתח בחיוך רחב‪.‬‬
‫הבעיטה הייתה מהירה וחזקה‪ ,‬והכלבלב פלט יבבת כאב‬
‫כשגופו עף לאחור ונחת נגד דופן בקתת הכלים בחבטה רכה‪ .‬בטני‬